העצמה אישית – פרק ד'

פרק ד'

סימו צעד בביטחון אל עבר כסא משרדו והתיישב בו.

שמעון מיהר להתייצב לצידו ולהצית לו סיגריה. שתי מציצות קצרות ומהירות הסגירו את חוסר להיטותו מהמצב שנוצר לפניו. הוא צימצם את עיניו והביט בשוטרים. הוא לא טיפש. הוא ידע שהמשטרה עוקבת אחריו כבר למעלה משנה.
שני פקחי המשטרה נשארו עומדים לפניו, דוממים. ארשת פניהם קפואה.

"היכן היית היום בין השעות שבע לשמונה בערב?" פנה אליו בשאלה הגבוה מבין השניים.
"בבית" ירה סימו "חגגתי עם אשתי שלושים שנות נישואים".
"לפני יומיים נצפית חולף עם אשתך ליד חנות התכשיטים 'רחמים יהלומי'. היום החנות נפרצה ורחמים נמצא ללא רוח חיים" המשיך השוטר הגבוה.
"חצי מהעיר חלפה ליד החנות הזו, ביקרתם גם אותם ?" הוא שלח לשמעון מבט מבודר כאילו רק עכשיו השמיע את בדיחת השנה.
השוטר הגבוה כיחכך בגרונו.
"לחצי מהעיר אין עבר פלילי כמו שלך" .
"אתה מבזבז את זמני אדוני השוטר, יש לך משהו להוסיף?" שאל סימו בלגלוג
"מי יכול לאשר את האליבי שלך?" שאל השוטר הנמוך בסבר פנים חמורות
"אישתי, דליה" ענה סימו בזילזול "ועכשיו, אם לא אכפת לכם אני מאד עסוק. בפעם הבאה שתרצו להתארח צלצלו מראש. אדאג לכם לקפה ומאפה". סימו נעמד וניפנף בידו לכוון הדלת.

השוטרים הניעו קלות בראשם ויצאו.

"בני זונות" קילל לאחר שנסגרה אחריהם הדלת "אין להם מה לעשות חוץ מלהטריד אותי".

סימו התיישב ושילב את רגליו על שולחנו. טבעות עשן מילאו את החדר.
הודעת טקסט נשמעה.
הוא הוציא את הטלפון הסלולרי שקנתה לו דליה מכיסו והביט. ההודעה היתה ממיכל. מחר בשעה 19:30 מתחיל קורס 'ניהול משא ומתן'. נא לא לאחר ביקשה.

שמעון הגיש לו את העיתון. שום הודעה בדבר מותו של רחמים יהלומי התפרסמה.
הוא זרק את העיתון על השולחן וקם.
"שמעון, 500 הקופסאות צריכות להגיע לכאן בשתיים עשרה בלילה. ג'וני יבצע את חלקו בעיסקה. אתם תפרקו ותעמיסו פה בלי הרבה רעש."
"ברור בוס, לא תהיה שום בעיה" הבטיח שמעון
"השאננות שלך תוציא אותי מדעתי יום אחד" הטיח בו סימו
שמעון שלקח את דבריו כמחמאה, חייך. חיוך שנמחק די מהר כשנתקל במבטו המאיים של הגבר העומד מולו.

סימו קיפל את רגליו ונעמד.
הוא חייב לסדר את עניין הטבעת. הוא ידע שלא יוכל לעמוד במטח השאלות של דליה כשיגיע הביתה.
את מחיר הטבעת ידע. והוא ידע גם זאת, אין לו שלושים אלף דולר נזילים. דליה שידעה אף היא את מחיר הטבעת לא תסתפק בפחות. רק שלא תבקש ליצור קשר עם התכשיטן. כשתשמע שהוא כבר לא בחיים היא תבין וזה לא יגמר טוב בינהם.
רעיון למהלך חדש ניצת במוחו.

צליל פעמון נשמע בדלת. דליה מיהרה לגשת. 'סימו שכח בוודאי את המפתח' חלפה מחשבה במוחה. להפתעתה לא היה זה סימו. שליח אוחז בידו זר גדול של פרחים עמד בפתח וביקש חתימה.
דליה קרעה מידו את זר הפרחים כולה נרגשת. היא הניחה את הזר על השולחן ותרה אחר כרטיס הברכה.

היא פתחה את המעטפה הורודה הקטנה באצבעות רועדות וקראה:

'זר כיסופים ערגתי לעינייך
שזרתי בו את כל געגועי
סליחה שנרקמה מדמעותייך
ועוד אחת נשאתי בידי'

על החתום : 'סימו'

דליה הצמידה את זר הפרחים קרוב יותר אל ליבה, מתענגת על ריחם. איך הוא ידע לגעת בליבה עם מילים מהשיר של אייל גולן שכל כך אהבה.

היא מיהרה להפריד את צרור הפרחים מעטיפת הצלופן הגדולה.
בעודה מפרקת את החבילה, צדה עינה מעטפה לבנה שנעלמה מעיניה עקב התרגשותה.
בעיניים דומעות פתחה את המעטפה. כרטיס טיסה יחיד לפאריז. יציאה מחר בערב. הכל הוזמן מראש.
בית מלון חמישה כוכבים ואף נהג צמוד שילווה אותה במסע הקניות שלה.

כולה צורחת מהתרגשות, עזבה את צרור הפרחים וטסה אל עבר חדר השינה לארוז את בגדיה.