העצמה אישית – פרק א'

סיפור בהמשכים מאת אסנת צדוק:

פרק א'

סימו הניח את האקדח על השולחן.
הוא פנה לחלון והביט אל עבר התנועה ברחוב. עוד רגע תשקע השמש, הוא חייב למהר. הוא הביט שוב בשעונו, השעה היתה שמונה וחצי בערב. דליה אישתו בוודאי עורכת את השולחן לארוחת הערב ממש ברגעים אלו. היום הם חוגגים שלושים שנות נישואים ומוטב לו שלא יאחר. ידו גיששה אחר כיסו. טבעת היהלומים נחה לה בביטחה בקופסא מוזהבת קשורה בסרט סגול. זו בדיוק הטבעת שדליה רצתה כשעצרו אתמול ליד חלון הראווה של חנות התכשיטים. הוא כמובן לא מצמץ ולא הסגיר לרגע את שהתחולל בראשו. הוא הסתיר מדליה את החובות שהעסק שלו צבר בשנה האחרונה. המתח הנפשי גבה ממנו מחיר. כאבי הבטן מהם סבל רק החריפו. הוא ידע שהוא לא יכול להרשות לעצמו את הטבעת אך הקפיד לחייך אל דליה את חיוכו האומר זה יהיה שלך. והיא, היא היתה מאושרת. אסור לו לאכזב אותה. לא שוב.

דפיקה חרישית בדלת הסיטה את תשומת לבו.
גופת הגבר בן השמונים וחמש היתה עדיין מוטלת על הרצפה.
שוב דפיקה בדלת והפעם יותר עיקשת מקודמתה.

בצעדים בטוחים פנה סימו אל עבר הדלת כשאקדחו דרוך בידו וחיכה.
מילמול דברים לא ברורים נשמע מהמסדרון ולאחריו צעדים מתרחקים.
סימו פנה בצעדים שקטים לאחור, מביט סביבו שוב. בלאגן אדיר שרר בחדר, עדות לאלימות שהשתררה בו רבע שעה קודם לכן.

לו רק רחמים התכשיטן היה מקשיב לו הכל היה נראה אחרת.
הוא שיחזר את הפעמים בהם חזר בפני רחמים על דברי המדריכה לחשיבה חיובית, קורס להעצמה אישית אותו לקח השנה.
"רחמים, בכדי לייצר תוצאות חיוביות אנו חייבים לאמץ גישה חיובית" ניסה להסביר לו לאחר שרחמים סירב לתת לו את הטבעת כשביקש בנימוס. רחמים הביט בו בפה פעור. סימו לא ידע אם היה זה מבט הערכה והשתאות לנוכח דבריו או פשוט מבט מבוהל לנוכח האקדח המופנה אליו. המשפט לא עבד, הוא יהיה חייב לציין זאת בפני המדריכה כשיפגוש אותה.
סימו גירד בראשו…….. הוא כל כך רצה להשתנות ולנקוט בדרכים אחרות. כמה מדיטציות עשה, כמה סדנאות ושיעורי יוגה לקח על מנת להרגיע את מזגו הסוער…. גם כעת ניסה ללכת כנגד טבעו האלים הבלתי מתפשר אבל נראה שהצד השני פשוט לא מעוניין לעזור לו בצמיחתו האישית.
אביו תמיד לימד אותו להשיג דברים בדרך אחת. לקחת. גם אם הצד השני לא מעוניין לתת.
מוחו קדח במחשבות בין דברי אביו לבין דבריה של מיכל המדריכה.
'אחת ההחלטות הכי קשות שתצטרך לקבל בחיים זאת הבחירה בין לוותר לבין לנסות חזק יותר' הידהדו המילים של מיכל בראשו שוב ושוב .
'קח, למה אתה מחכה' הרעיד מנגד קולו של אביו בראשו .
אגלי זיעה הצטברו במיצחו. הוא פנה אל האיש הבוהה מולו.
"רחמים, אתה חייב לעזור לי פה……שחרר !" קרא בעצבים .
הזקן הוסיף להחזיק את הטבעת בידו הקפוצה.
סימו קירב את אקדחו אל מצחו של רחמים ובידו השניה היכה והפך את השולחן. כלי התה העדינים שהיו על השולחן נשברו בקול נפץ על הריצפה. הניירות התעופפו אף הם לכל עבר. הזקן החל לרעוד ולהשתעל…. עוד לפני שסימו הבין מה קורה התמוטט רחמים על הריצפה כשהוא אוחז בליבו.

סימו התכופף ובדק את הדופק בצווארו . לא היה דופק. עיניו של רחמים נשארו פעורות.
זה היה יותר קל משחשב…. הוא גישש אל עבר ידו של הקשיש אך היד היתה קפוצה בחוזקה.
"לעזאזל" פלט…. "כמה כוח יש לו"
הוא הצליח לשחרר את הטבעת, בוחן אותה שוב לעומת התאורה בתקרת החדר. האור נשבר על היהלום בעשרות קרניים זוהרות. 'קופסא, אני חייב לחפש קופסא'….סימו התרומם על רגליו והחל לחפש במגירות השולחן.
מזלו שיחק לו כבר במגרה הראשונה. הוא בחר קופסא מוזהבת הכניס לתוכה את הטבעת וכרך אותה בסרט סגול שהיה מונח במגירה. במהירות שילשל את הטבעת הארוזה אל כיסו.

סימו שב אל הדלת, מדביק את אוזנו אל המתכת הקרה וחיכה.
שום צליל לא עלה מעברה. הוא חיכה עוד דקה, פתח את הדלת ויצא.