המסע לתוך הזיכרון-פרק 3

היא לא ראתה אותה כשדחפה את שער בית הספר ויצאה ממנו, כמו כל יום שלישי בשעה הרביעית, הייתה מבריזה כדי לראות אותו, את החבר שלה, הפעם החליטה, זאת תהיה הפעם האחרונה שידברו, היא ידעה מה עשה, היא ידעה מי הוא, והיא החליטה, ואז היא ראתה אותו,בהתחלה לא זיהתה את התג,הכובע, המדים ואז נזכרה.הפחד חלחל לדמה,היא לא ידעה מה לעשות, היא לא רצתה שהוא ידע כל מה שהיא כבר ידעה.
**********************************************************************************************************
רד פקד בראון, חיפש אותה בבי"ס,ואז ראה אותה חומקת מהשיעור לכיוון היציאה המשנית, הוא הקדים אותה ותפס אותה, הם היו חייבים לדבר, הוא ידע את זה, וחשב שגם היא. הוא הסיע אותה למשטרה, והוביל אותה אל חדר חקירות.
"את יודעת שאני צריך לדבר איתך בשביל לקדם את עצמי בחקירת ההתאבדות של אחיך,נכון?" שאל אותה וויאט. כרמל לא ענתה. "כרמל, אני צריך את הסכמתך, בשביל שאוכל לחקור אותך" הוא ניסה עוד פעם. כרמל רק מלמלה משהו לא מובן. "מה אמרת?" שאל אותה רב פקד בראון. "אמרתי שאני מסכימה" היא אמרה בחוסר רצון. "מעולה,כרמל, אנחנו מתקדמים" אמר רב פקד בראון בחיוך. "ועכשיו…יש לך חבר" שאל אותה. כרמל הרימה גבה "אני קטינה". המילים האלו הצחיקו מאוד את וויאט, הוא צחק למשך שלוש דקות. "לא התכוונתי אלי,אני סתם שואל, יש לך חבר?" הוא ניסה להירגע. "כן" היא אמרה אחרי כמה דקות של שתיקה. "איך את היית מתארת אותו?" שאל. "לא הבנתי את השאלה" היא אמרה. "איך את מתארת אותו? חננה? חזק? בריון?" הוא שאל "אני לא יודעת, הוא חמוד,לפעמים קצת אלים,אבל לפעמים הוא גם ממש נחמד" היא ניסתה להגן עליו וויאט קלט את זה. "מעניין…" הרהר בקול "אז מה יכול לגרום לאח שלך להתאבד בגלל זה?" הוא אמר. כרמל לא נראתה מופתעת. לפתע וויאט ראה משהו אבל לא הסגיר זאת. "איפה היית?" הוא שאל במעורפלות. "איפה הייתי מתי?" "כשאימא שלך התקשרה למשטרה, רוב הסיכויים שהיו שולחים אותך מביה"ס הביתה אבל לפי מה שראיתי היום, את לא היית בבי"ס ,איפה היית?" הוא אמר בטון כועס. כרמל התכווצה. "לא זוכרת" אמרה. "את משקרת" הוא אמר בכוונה. "אני לא" היא גיחכה. "את כן" הוא אמר בטון עצבני. "תוכיח" היא אמרה. "אני גם יודע איפה היית" הוא אמר. הוא ראה אותה מתכווצת בהשתקפות של המראה. "איפה הייתי?" שאלה. הוא לא ידע, היא ידעה שהוא לא ידע. הוא שינה כיוון "זה לא חשוב איפה היית" אמר בזלזול. היא הרימה גבה "זה קשור לאיפה שלא היית!" הוא אמר בטון הולך וגובר "מה?" היא שאלה. "את לא היית שם בשביל אימא שלך!" הוא כמעט צעק. "אני כן באתי. "כמעט שעה אחרי שהמשטרה הגיעה!" הוא נשאר באותו הטון "אני באתי" גם היא העלתה את הטונים שלה. "מה עשית כרמל? איפה היית?" הוא עלה עוד קצת בטונים אבל לא נתן לה להמשיך. "עם מי היית? בטח עם החבר שלך! לא יכולת לחשוב על דקה בלעדיו, נכון?!" הוא צעק. כרמל לא נשארה חייבת, קמה מהכיסא וצעקה גם היא. "אל"ף- אל תדבר אלי בטון כזה, בי"ת-אני באתי לאימא שלי ברגע שיכולתי, ואתה לא תגיד לי שאני בת גרועה, גימ"ל- כן אני הייתי עם חבר שלי אבל לא בגלל מה שאתה חושב!" היא צעקה. רב פקד בראון ראה בכרמל מעוצבנת אבל לא וויתר "אז למה היית איתו?" הוא צעק. "כי הוא הכה את אח שלי! צעקתי עליו" היא אמרה בבכי. פקד בראון היה מרוצה אבל לא חייך, הוא ידע, שזאת לא הסיבה היחידה.