המסע לתוך הזיכרון-פרק 1

הילד רץ, רץ כמו הרוח,לאורך הכביש הלא-גמור,רץ לסוף.
הכביש נגמר בצוק,לא נראה שזה מפריע לו, הוא המשיך לרוץ.
הוא רץ ולאחר מכן נשמעה קול חבטה עמומה…
**************************************************************************************************************רב פקד וויאט בראון הביט בגופת הנער בלי השם נעטפת בניילון אל מול קיר האבן הרחב שהיה מולו במרחק כמה מטרים. זה היה לילה יפה, השמיים עוד לא השחירו לגמרי למרות שכבר היה עשר בלילה. לאחר שלקחו את הנער, בראון שם לב לנייר שהיה היכן ששהתה מקודם הגופה. וויאט הרים ופתח את הנייר המקופל, קרא ושם בכיסו. "תתכוננו חברים, מצפה לנו חקירה ארוכה" אמר.

בזמן שנהג במכונית, וויאט חשב על הפתק. לא היו הרבה פקקים, כמו כל אמצע שבוע והוא הגיע למכון הפתולוגי כעבור עשרים דקות. מקווה שהחוקרים גילו דבר חדש, או לפחות זיהו את האלמוני.
המכון הפתולוגי היה שקט, פרט לשני חוקרים לא היה שם איש.הוא נכנס לתוך חדר קר בו שכבה הגופה ולצידה שני הפתולוגים.
"מה אתם יכולים להגיד לי על האלמוני?" שאל רב פקד בראון בעניין.
"זכר,בתווך הגילאים 15-18, לבן" השיב הפתולוג הממושקף.
"משהו שאני לא יודע" לגלג בראון.
"הוא בכה" אמר הפתולוג הג'ינג'י.
"הנה משהו חדש" מלמל וויאט. "איך אתה יודע?" שאל את הג'ינג'י.
"תראה" אמר הג'ינג'י והצביע על פניו של הנער. "ממש רואים את השבילים של הדמעות"
"יש עוד משהו" התעקש בראון. "כן" ענה הממושקף. "או שהלך מכות לפני זה, או שהוא נער מוכה" והראה את גבו של הנער, מלא שריטות וסימנים כחולים, חלקם טריים יחסית, חלקם ישנים. "אז הוא ילד מוכה?" שאל בראון. "לא בטוח, זה לא חייב להיות דווקא מההורים, יכול להיות שהתעללו בו בבי"ס" אמר הממושקף "מה שבטוח" אמר הג'ינג'י "זה לא חדש"
וויאט יצא מהמכון לאחר שרשם את כל הדברים. פתח את הפתק וקרא שוב, הפעם הבין את המילה שכתובה עליה. "נמאס!"