הווג'ינים עונה שלישית-מתח

כוחות הצבא התאגדו והתחילו להילחם בצבא, וזאת על מנת לנקום באויביהם במשטרה, ולכבוש את בניין מטה המשטרה ולנצל אותו לשימושים שלהם, כמו חדר עונש, מתחם אימונים ללוחמה במבנה, ועוד. בצבא חסרים דברים כאלה. "נתחיל מלחפור מנהרה תת קרקעית, שתיגמר בדיוק איפה שמטה המשטרה, ושם נתחיל לקדוח, כי אי אפשר להיכנס למקום הזה בדרך אחרת, הוא מאובטח אחושרמוטה" הסביר ריצ'לס, מפקד חיל הרגלים בצבא. "תצטיידו בפנסים, יש לנו משימה מיוחדת היום". כולם שתקו כמו דגים והתחילו לבצע את המשימה בלי בעיות. כשכוחות הצבא קדחו במבנה, הם הופתעו לגלות שכוחות המשטרה חיכו להם. הם קפצו מהחור שהם קדחו והתחילו להילחם. כוחות המשטרה סגרו עליהם והתנפלו עליהם מכל הכיוונים, ובסוף אחד מהחיילים ברח מהמקום, ונטש את ארתור להילחם מול חמישה אויבים לבד. "הצילו" צעק ארתור החייל שהוקף על ידי חמישה אויבים, אבל דניאל, החייל ברח למעלית כדי להסתתר ולא עזר לארתור. "אני צריך תגבורת דחוף" צעק ארתור במכשיר הקשר. "חמישה עליי". ככה נמשכה המלחמה חמישה ימים, עד שכוחות הצבא עשו מהפך וניצחו. דניאל, שנכנס למעלית נתקע בה, כי זו הייתה מלכודת מתוכננת, ואחרי חמישה ימים, שהוא אכל ושתה מהשאריות שנשארו לו, חילצו אותו משם. "איך שרדת חמישה ימים" תהה ארתור, "פשוט אכלתי ושתיתי ממה שנשאר לי, הסתפקתי רק בזה. בסוף הצבא כבש את הבניין והעיף משם את כל האנשים המפוחדים באיומים.

בינתיים, בבית ספר הצפון, איזבלה, מהפרקים הקודמים, נפרדה מרדמי, בגלל שהוא מכור למשחקי מחשב, ולא היה שם בשבילה. היא בסוף העדיפה לצאת עם רוג'ר. יום אחד, דריק, הבריון של הכיתה, התחיל לפלרטט עם איזבלה, וגם בובי הצטרף אליו. בסוף, הם מאוד הטרידו אותה, והיא סיפרה על זה לרוג'ר. רוג'ר מאוד כעס. "מה עשית עם איזבלה!!!" נזף רוג'ר בדריק, דריק דחף אותו, "מה אכפת לך יחתיכת ראש ביצה" קטל אותו דריק, ובובי צחק. "אתה עוד תשמע ממני" איים עליו רוג'ר, והלך. רוג'ר בזמן הזה הלך לבסיס הצבאי כי הוא רצה ללמוד איך להילחם כדי להוריד את דריק. "שלום" הוא אמר לשומר. "אני רוצה להצטרף פה לאיזה אימון אולי כדי שאוכל לדעת להילחם, הרי זה מאוד חשוב לדעת להילחם במדינה כזו, שיש בה כל הזמן מלחמה. "בכיף, אמר לו השומר, ופתח לו את השער. "ריצ'לס, איזו יחידה פנויה אצלך למתנדב" שאל השומר את ריצ'לס, מפקד יחידת הרגלים. "יחידה 423, החייל ה12 שם פצוע", הסביר ריצ'לס. "בוא איתי ילד, ליחידה 423, והשומר ליווה אותו לשם. "המפקד ברי, יש לך מישהו פה שרוצה ללמוד להילחם" אמר השומר למפקד והצדיע לו מתוך כבוד. "הוא נראה רציני ונחוש, אקח אותו ליחידה בינתיים". אמר ברי בשמחה. "איך קוראים לך" שאל המפקד את רוג'ר. "רוג'ר פונסקה המפקד" אמר רוג'ר והצדיע. למה אתה רוצה ללמוד להילחם" שאל המפקד את רוג'ר בסקרנות. "כדי לנקום את נקמתי, המפקד" אמר רוג'ר בכריזמטיות והצדיע לו שוב. "כל הכבוד, אתה ווג'יני אמיתי, וכנראה שתצטרף אלינו במאבק נגד המשטרה". רוג'ר למד במשך חודש להילחם, ובא לבית הספר. הוא ראה את דריק עם אבא שלו, ואז הוא ירה באבא שלו למוות וחטף את דריק הבוכה. רוג'ר, הפלוגה שלו, ודריק התהלכו ברחובות וצעקו ברמקול על כמה שהם שונאים את דריק, כי הוא תמיד היה מתנהג בביריונות וידעו, שרק ככה הוא יפסיק. "אולי תהיו קצת בשקט, כבר לילה" צעק ג'ון, אבא של איזבלה לחיילים. רוג'ר ירה בו אבל החטיא אותו, בגלל שהוא היה במקום מאוד גבוה, והוא פגע בחלון ושבר אותו. ג'ון התקשה לסבול את הרעש, הוא רצה לישון. "אבא אל תצא, זה מסוכן" הזהירה אותו איזבלה. "אני גם ככה נפרדת מרוג'ר עכשיו, הוא ממש השתגע. "טוב בסדר, העיקר שאת נפרדת מהפסיכופת הזה, אמר לה ג'ון וחזר לישון. בסוף ג'ון הצליח לסבול את הרעש והמופע נגמר.

כוחות הצבא התאגדו והתחילו להילחם בצבא, וזאת על מנת לנקום באויביהם במשטרה, ולכבוש את בניין מטה המשטרה ולנצל אותו לשימושים שלהם, כמו חדר עונש, מתחם אימונים ללוחמה במבנה, ועוד. בצבא חסרים דברים כאלה. "נתחיל מלחפור מנהרה תת קרקעית, שתיגמר בדיוק איפה שמטה המשטרה, ושם נתחיל לקדוח, כי אי אפשר להיכנס למקום הזה בדרך אחרת, הוא מאובטח אחושרמוטה" הסביר ריצ'לס, מפקד חיל הרגלים בצבא. "תצטיידו בפנסים, יש לנו משימה מיוחדת היום". כולם שתקו כמו דגים והתחילו לבצע את המשימה בלי בעיות. כשכוחות הצבא קדחו במבנה, הם הופתעו לגלות שכוחות המשטרה חיכו להם. הם קפצו מהחור שהם קדחו והתחילו להילחם. כוחות המשטרה סגרו עליהם והתנפלו עליהם מכל הכיוונים, ובסוף אחד מהחיילים ברח מהמקום, ונטש את ארתור להילחם מול חמישה אויבים לבד. "הצילו" צעק ארתור החייל שהוקף על ידי חמישה אויבים, אבל דניאל, החייל ברח למעלית כדי להסתתר ולא עזר לארתור. "אני צריך תגבורת דחוף" צעק ארתור במכשיר הקשר. "חמישה עליי". ככה נמשכה המלחמה חמישה ימים, עד שכוחות הצבא עשו מהפך וניצחו. דניאל, שנכנס למעלית נתקע בה, כי זו הייתה מלכודת מתוכננת, ואחרי חמישה ימים, שהוא אכל ושתה מהשאריות שנשארו לו, חילצו אותו משם. "איך שרדת חמישה ימים" תהה ארתור, "פשוט אכלתי ושתיתי ממה שנשאר לי, הסתפקתי רק בזה. בסוף הצבא כבש את הבניין והעיף משם את כל האנשים המפוחדים באיומים.

בינתיים, בבית ספר הצפון, איזבלה, מהפרקים הקודמים, נפרדה מרדמי, בגלל שהוא מכור למשחקי מחשב, ולא היה שם בשבילה. היא בסוף העדיפה לצאת עם רוג'ר. יום אחד, דריק, הבריון של הכיתה, התחיל לפלרטט עם איזבלה, וגם בובי הצטרף אליו. בסוף, הם מאוד הטרידו אותה, והיא סיפרה על זה לרוג'ר. רוג'ר מאוד כעס. "מה עשית עם איזבלה!!!" נזף רוג'ר בדריק, דריק דחף אותו, "מה אכפת לך יחתיכת ראש ביצה" קטל אותו דריק, ובובי צחק. "אתה עוד תשמע ממני" איים עליו רוג'ר, והלך. רוג'ר בזמן הזה הלך לבסיס הצבאי כי הוא רצה ללמוד איך להילחם כדי להוריד את דריק. "שלום" הוא אמר לשומר. "אני רוצה להצטרף פה לאיזה אימון אולי כדי שאוכל לדעת להילחם, הרי זה מאוד חשוב לדעת להילחם במדינה כזו, שיש בה כל הזמן מלחמה. "בכיף, אמר לו השומר, ופתח לו את השער. "ריצ'לס, איזו יחידה פנויה אצלך למתנדב" שאל השומר את ריצ'לס, מפקד יחידת הרגלים. "יחידה 423, החייל ה12 שם פצוע", הסביר ריצ'לס. "בוא איתי ילד, ליחידה 423, והשומר ליווה אותו לשם. "המפקד ברי, יש לך מישהו פה שרוצה ללמוד להילחם" אמר השומר למפקד והצדיע לו מתוך כבוד. "הוא נראה רציני ונחוש, אקח אותו ליחידה בינתיים". אמר ברי בשמחה. "איך קוראים לך" שאל המפקד את רוג'ר. "רוג'ר פונסקה המפקד" אמר רוג'ר והצדיע. למה אתה רוצה ללמוד להילחם" שאל המפקד את רוג'ר בסקרנות. "כדי לנקום את נקמתי, המפקד" אמר רוג'ר בכריזמטיות והצדיע לו שוב. "כל הכבוד, אתה ווג'יני אמיתי, וכנראה שתצטרף אלינו במאבק נגד המשטרה". רוג'ר למד במשך חודש להילחם, ובא לבית הספר. הוא ראה את דריק עם אבא שלו, ואז הוא ירה באבא שלו למוות וחטף את דריק הבוכה. רוג'ר, הפלוגה שלו, ודריק התהלכו ברחובות וצעקו ברמקול על כמה שהם שונאים את דריק, כי הוא תמיד היה מתנהג בביריונות וידעו, שרק ככה הוא יפסיק. "אולי תהיו קצת בשקט, כבר לילה" צעק ג'ון, אבא של איזבלה לחיילים. רוג'ר ירה בו אבל החטיא אותו, בגלל שהוא היה במקום מאוד גבוה, והוא פגע בחלון ושבר אותו. ג'ון התקשה לסבול את הרעש, הוא רצה לישון. "אבא אל תצא, זה מסוכן" הזהירה אותו איזבלה. "אני גם ככה נפרדת מרוג'ר עכשיו, הוא ממש השתגע. "טוב בסדר, העיקר שאת נפרדת מהפסיכופת הזה, אמר לה ג'ון וחזר לישון. בסוף ג'ון הצליח לסבול את הרעש והמופע נגמר.

"שלום, אני ריצ'לס, המורה הפרטי שלך לצבא, אני מפקד על כל יחידת חיל הרגלים, אמר ריצ'לס המפקד ונכנס אל ביתו של ג'רום, והתיישב על הספה. "ישששששש" צעק ג'רום מאושר, שישב מימינו. "אז דבר ראשון, אנחנו צריכים לעשות הכרות עם הנשק. "כדי לירות באקדח למשל, צריך שיתקיימו 3 דברים. "הראשון, שהאקדח יהיה טעון עם מחסנית, או שיהיה טעון בתוף, אם זה אקדח תופי. השני, צריך למשוך את הצ'ופצ'יק הזה, ולדרוך את האקדח. אם האקדח היה בן אדם, היינו אומרים לו, "תתכונן לירות", ודבר שלישי, אנחנו צריכים ללחוץ על ההדק". "רובים בדרך כלל, משתמשים בכוחות הפיזיקה כדי להטעין ולדרוך את עצמם, זה נקרא רובה אוטומטי." "איזה מגניב" התלהב ג'רום. "בזכותך אדע יותר מדריק אפילו, כוכב הכיתה בנושא הזה". "נצא עכשיו החוצה לאולם ירי, כדי להתאמן". ציין ריצ'לס המפקד. "איפה יש פה אולם ירי קרוב?" שאל. "'יש לא רחוק מפה, אלווה אותך לשם. השניים הגיעו לאולם, ופתחו את הדלת. מולם היו 12 מטרות, והם היו צריכים לעמוד במרחק של 10 מטרים מהם, אם זה אקדח. ג'רום ניגש למקום הירייה שלו והתחיל לירות. "שים לב איך אתה יורה, אתה צריך להושיט את היד, יד אחת על ההדק, יד שנייה תומכת, ולירות." הסביר לו ריצ'לס. בסוף ג'רום מאוד השתפר בנושא הלחימה. "איך השתפרת ככה"? שאל אותו ברי המורה בשיעור הנשקים הבא, אחרי שהם ירו על מטרות, עם מדי צבא, ואקדחים. ברי עמד בצד והסתכל עליהם יורים, הוא בחן את התלמידים טוב טוב. "יש לי מורה פרטי" אמר ג'רום בגאווה. "עכשיו אשלח למלחמה?" "יכול להיות" אמר ברי, בספק. "תמשיכו לירות". הוא ציווה.

בינתיים, התחולל משהו אצל החיילים. הם גילו איפה נמצאים הצלפים המשטרתיים, ופרסו צלפים במקומות אסטרטגיים כדי להרוג אותם בלי שהם יראו. חלק היו בתחנת האוטובוס, חלק הלכו ברגל, וחלק נסעו במכונית. הצלפים הצבאיים הסתתרו במקומות שונים ומשונים בעיר, כמו גבעת ההר, שיחים בפארק. או בתוך החול בים. היו להם גם צבעי הסוואה. בקבלת הפקודה, כל הצלפים המשטרתיים מתו בלי בעיות. לאחר מכן, הצבא ידע שהמשטרה בהלם מזה, ולכן הם התחילו לתקוף אותם עם חיילים. הם סיירו עם מכונית וחיפשו שוטרים, ומצאו כמה שוטרים שירדו בתחנת האוטובוס, וירו עליהם למוות. הם טבחו בשוטרים עד שנשארו רק כמה בודדים מהם, אבל, יש פה טוויסט בעלילה. הצבא רק חשב שהוא הרג כמעט את כל השוטרים, כי הוא הרג את כל הגלויים, אבל היו הרבה סמויים, כי השוטרים לא טיפשים. החיילים, בהנהגת ארתור, חטפו אזרח מפשע כי הוא הפריע להם להרוג שוטרים בכך שהוא הסתיר אותם בטעות בזמן שהוא הלך ברחוב. האזרח הזה הוא בעצם אבא של ג'רום. הם לקחו אותו מהרחוב, שמו עליו שקית ונסעו לבסיס הצבאי. "מעכשיו אתה עושה רק מה שנגיד לך" איים עליו ארתור אם אקדח. "אבא של ג'רום המפוחד שתק והיה כנוע לפקודותיו של ארתור. כשהם הגיעו לבסיס הצבאי, הם הלכו למקלט. ארתור זרק את רון, אבא של ג'רום כמו שזורקים זבל לפח זבל, והוא נפל על מלא חטופים, ביניהם גם נשים וילדים. את הנשים ארתור אנס, ביחד עם החבר'ה שלו, ולגברים ארתור הרביץ. לפתע הגיעו כוחות המשטרה כדי להציל את החטופים. "חיילים, בפקודה שלי אתם יוצאים ונכנסים בשוטרים, זין אם אני מאבד חטופים". אמר ארתור בקול סטלן, בזמן שאנס נשים הרביץ למי שמנסה לעזור להן, גלגל סיגריות עם גראס ושתה וודקה. המשטרה הצליחה לעבור את כל החיילים ששמרו על ארתור בצבא, בלי פצוע אחד אפילו. ממש בקלות. הם נכנסו למקלט והתחילו לירות בכל החיילים למיניהם, וגם פצעו את ארתור. הם שיחררו את כל החטופים למיניהם.

רק צלף אחד מכוחות הצבא נשאר בחיים, וזה ג'רי. הוא צלף מקצועי, ויום אחד, הוא התגלה על ידי תצפיתני המשטרה בפסגת ההר ליד העיר. הוא ראה שמטוסים באים אליו, והוא ברח, ואז מטוסים מכוחות הצבא באו אל המטוסים שבאו עליו, כדי להפיל אותם ולמנוע מהם להרוג את ג'רי. גם טנקים נכנסו למלחמה, גם חיילים עם טילים נגד מטוסים, גם ארטילריות ובקיצור הכל. זו הייתה מלחמה שהושקע בה כל הכוח משני הצדדים. והמטרה, בהתחלה הייתה למנוע מג'רמי למות. בסוף שוגר עליו טיל והוא מת, וכוחות מאוד כעסו על זה. הם רצו להשמיד לגמרי את כוחות המשטרה, וכוחות המשטרה רק רצו להרגיע אותם. ככה התחילה מלחמת האטרף הכוללת. כל האזרחים המבוהלים רצו למקלטים והתחבאו שם.

בהתחלה, היה יתרון קל לכוחות המשטרה, כי כוחות הצבא היו באטרף וזה לא ממש טוב להיות באטרף במלחמה ולא לחשוב בכלל. כעבור שבוע כוחות המשטרה היו בפער מכוחות הצבא, עד שלכוחות המשטרה נשארו 2 מיליון, ולכוחות הצבא נשאר רק אחד- ארתור. ארתור נשאר לבד מול 2 מיליון איש. "אני חייב תגבורת אני אחד מול 2 מיליון". ביקש ארתור בקשר בלחץ, בזמן שהוא מסתתר מאחורי בניין מכוחות הצבא, כשכולו דם ועפר. "אני מביא לך את כוחות הילדים, 1000 ילדים שעברו הכשרת לחימה" אמר ריצ'לס המפקד. וביניהם גם הילדים מהפסקאות הקודמות, ג'רום, דריק, ורוג'ר מהפרקים הקודמים. אחרי שבועיים של מלחמה קשה, ארתור, רוג'ר דריק וסמואל החובש נשארו בחיים, 4 מול 1.2 מיליון איש. ארתור זינק אל האויבים שהסתתרו בתוך הבניין באטרף וטבח בהם אחד אחד, ביחד עם חבריו. כשמישהו נפצע, מיד סמואל החובש טיפל בו. מבחינתם האויבים בכלל לא יודעים להילחם.

אבל, יום אחד קרה משהו מאוד נורא. המקלטים שבהם הסתתרו האזרחים נפרצו והתפוצצו לגמרי, בגלל שנפלה עליהם פצצה נגד בונקרים. היו שלושה מקלטים, אחד ליד הים, השני ליד הנמל, והשלישי ליד ההרים. האזרחים במקלט ליד הים היו בפאניקה כי הים היו חשופים להפצצות, רימונים, פצמרים, יריות, טילים, ומה לא. אבל היה אחד שהצליח להרגיע אותם, זה היה ג'ון, אדם כריזמטי שהצליח להרגיע את כולם. "אתם צריכים לזחול לים, הוא ממש קרוב לפה, כדי לא להפריע לשדה הראייה של הצלפים כאן". הוא הסביר. "ידיים על הראש". "רימון!!!!!" צעק ג'ון, והתגלגל הצידה, בזמן שחצי מהאזרחים נהרגו. לג'ון ולמשפחתו לא קרה כלום והם המשיכו לזחול לכיוון הים. "פצמר" צעק ג'ון וטס הצידה. ובשלב הזה הוא נפצע קשה וגם משפחתו. הוא נפצע בבטן ודימם חזק, והוא גם ממש על הגבול בין המדרכה לחול שבים. משפחתו כבר נפלה לים מהפצמ"ר. הם ראו חובש שמתקרב ועוצר לכולם את הדימום. "תושיטו לו את היד, ותגידו הצילו, כדי שהוא ידע שאתם חיים". אמר ג'ון למשפחתו בקול גוסס. בסוף סמואל הרופא עצר לכולם את הדימום, אבל הם המשיכו לסבול מכאבים ולא יכלו לזוז. הם שמעו מלא הפצצות, צעקות, יריות, בומים, ובנוסף לכך אחרי שעבר הרבה זמן הם הפכו להיות מאוד רעבים וצמאים, אבל אף אחד לא יכל לעזור להם בזה.

בינתיים, במקלט בהרים קרה משהו שונה. האזרחים יצאו מהמקלט ודפקו ספרינט כדי לברוח מהמקום, לכיוון ההרים למעלה. לידם משמאל רצו שוטרים שהופצצו על ידי הצבא, והאזרחים נפגעו מהפצצותיהם. הם עפו כמו בלונים ונפלו באמצע הכביש בתחילת העלייה להר. נפלו עליהם גם כמה שוטרים מתים. "זה הסוף שלנו" אמר סמואל הילד בן ה16 ובכה. "אנחנו הולכים למות", הוא אמר בקול גוסס כשהוא מלא בעפר, אבק, רסיסים ודם. היה עליו גם שוטר מת על הברכיים. כל משפחתו חשבה שכולם הולכים למות מפצעים. אבל, יש טוויסט בעלילה. החובש הרולד, ביחד עם חובשים אחרים, רצו אליהם, כמו גיבורים, עברו בין כל האנשים המתים, שאריות הפצמ"רים והטילים, המטוסים שהתרסקו, הריח החזק של העפר והדם. "אני רוצה שכל כוח האש ירוכז על החובשים של האובים" צעק זאק, מפקד הצבא, כי הרופאים שבאו היו שייכים למשטרה. "אנחנו מוקפים במרגמות" אמר הרולד, בזמן שהתחבא מאחורי טנק שרוף. "אבל אנחנו חייבים להמשיך ולא לוותר, עד שאנחנו מצילים את כל האזרחים" אמר הרולד בכריזמטיות. הרולד רץ ראשון, בזמן שכל שאר החובשים מאחוריו. "פצמר"!! צעק הרולד, אבל זה לא עזר, כל הגבעה התמוטטה וכל החובשים מתו, חוץ מהרולד. הרולד, שם את הידיים על הראש, חבש את עצמו, השתעל מכל העפר, והתחיל לזחול. "אתה חי" שאל הרולד את סמואל, הילד שנפצע. הוא היה מכוסה בפצעים, בדם, בעפר, בפיח, מה לא. הרולד ראה שהוא מסתכל עליו ולכן הבין שהוא חי. הוא טיפל בו ובסוף עבר לכל משפחתו, וזה היה הנס בעצם.

"איך ארבעה אנשים מצליחים לטבוח בכם בכזו קלות!!!!!" זעם יוליאן, מפקד המשטרה. בזמן שהוא יושב במבנה המפקד המשוריין שלו וצופה בטלוויזיות בכל מה שקורה. "הם רק ארבעה והם הורגים אתכם כמו אזרחים, אתם צריכים להיות לוחמים" זעם יוליאן. "מצטער יוליאן, ארתור הזה בלתי מנוצח" אמר אחד החיילים. "אין דבר כזה בלתי מנוצח" צעק יוליאן. "יש דבר כזה "לא רצוי להיות מנוצח" המשיך. "מצטער יוליאן, אנחנו עושים כמיטב יכולתינו. הסביר רונלד, חייל אחר. "הארבעה האלה הרגו כבר מיליון מכם בקושי ביום, זה נראה לכם הגיוני?????!!!!!". "אתה יודע מה, יוליאן?" אמר רונלד. "בסוף אני, מארק, דון, ובראד, נישאר לבד, כל מי שבאמת מנסה, וננצח אותם". 'אני מבטיח לך שזה יקרה". ניסה להסביר לו רונלד, בזמן שהוא ממשיך להילחם עם ארתור.

בסוף, ארתור, דריק, רוג'ר, ודימי, ארבעת החיילים מהצבא, הרגו 2 מיליון שוטרים לבד, בזכות מה שנקרא "אטרף". הם נשארו בקרב קטן, מול ארבעת שוטרי המשטרה המצטיינים- רונלד, מארק, דון, ובראד, שלהם היו ביצועים מאוד טובים במלחמה. "זה התכנון למחר" אמר יוליאן, מפקד כוחות המשטרה, בזמן שהוא באולם התכנונים עם ארבעת החיילים המצטיינים. "האובים מסתתרים להם אי שם בים", הסביר יוליאן, כשהוא עומד על הבמה כמו מורה, וארבעת המצטיינים יושבים כמו תלמידים ומקשיבים. "מצד שני, יש גם את המפקדים שנמצאים פה" סימן יוליאן עם הלייזר על המפה, "אז אתם תתפצלו לשניים. מארק ורונלד, יגיעו לדו קרב, מול ארבעת האויבים, שכנראה לא יתפצלו, כי אתם טובים יותר בזה. "ודון ובראד, יפנו למפקדי הצבא כדי להרוג אותם. מחר נתחיל ב7 להילחם, תישנו טוב". אמר יוליאן. "יש שאלות" הוא שאל, אחרי שכיבה את המקרן. אבל לאף אחד לא היו שאלות.

לכוחות הצבא הייתה טקטיקה אחרת. "אתם הולכים מחר לחוף הים איפה שהצומת" אמר זאק המפקד החדש והצעיר בכריזמטיות. "ואתם הולכים לבניין המציל, ומנסים לצלוף באויבים. אם הם ראו אתכם, רדו למטה ותסתוו עם החול." הסביר זאק בצורה ברורה, מובנת וכריזמטית, בזמן שהם נמצאים בחדר התכנונים, אבל הפעם זה כמו כיתה ולא אולם. זאק צייר את סיטואציית המלחמה על הלוח, והסביר, "אחרי שחיסלתם את האויבים פה, לכו למטה המשטרה, כדי לחסל את המפקדים ואת כל ההאקרים והתצפיתניות. "אין בעיה" אמר ארתור.

בשעה 7 התחילה המלחמה, הכל הלך לפי התכנונים. כוחות המשטרה באו מהרחוב, מערבה לכיוון הים, וראו את האויבים שלהם במגדל המציל. הם מיד התחילו לירות ולרוץ. כוחות הצבא קפצו מהמגדל שכבו על החול, וניסו לירות, אך זה לא נשא פרי. השוטרים היו כאלה זריזים שהחיילים לא הצליחו אפילו לפצוע אותם, בינתיים, השוטרים הרגו 2 מהחיילים, את רוג'ר ואת דימי. "איבדנו את רוג'ר ודימי" אמר ארתור בקשר. "תעשו קרב פנים מול פנים, אמר זאק המפקד. שניהם התקדמו לשדרות ליד הים, ועשו שם דו קרב. בינתיים, מארק שם לב לסמואל החובש שלא עשה כלום ועמד באמצע החוף וירה בו, ואז הלך לקרב 2 על 2, מול ארתור ודריק. למארק היה להביור והוא שרף את דריק למוות, אבל אז ארתור התנפל על מארק, הרג אותו, ועשה סלטה על רונלד, והרג גם אותו אחרי מאבק קשה.

בינתיים, בראד ודון פרצו לבניין המפקדים והרגו שם את כולם, וארתור, פרץ למטה המשטרה, והרג שם את כל ההאקרים. הוא נכנס, וירה בכל מי שהוא רואה באטרף. הוא חשב שהוא הרג את כולם, אבל השוטרים הם ערמומיים ולכן חלקם רק התחזו למתים וניצלו. לאחר מכן, ארתור הרג את מפקדי המשטרה, אבל הוא רק חשב ככה, והוא בעצם הרג רק בובה. ארתור בסוף פגש את דון ובראד, באמצע השדרות שבהם נמצא מטה המשטרה, לקח את בראד, סובב לו את היד, הפיל אותו, וירה בו. הוא לקח את דון, בעט בו, העיף אותו למטה המשטרה, הוא נתקע בברזל, התעלף וארתור ירה בו. לאחר מכן הוא צעק את צעקת הניצחון, אבל הוא רק חשב שהוא ניצח, כי נשארו 4 שוטרים בחיים.

לאחר שבוע, כולם התאוששו לגמרי מהמלחמה, ונשלחו לבית מלון בחינם, כפיצוי על המלחמה הנוראית שקרתה, אבל רק בתנאי שהמבוגרים בני 21 ומעלה ינסו לפחות למצוא עבודה, כי בית המלון לא יממן אותם לנצח. רק ליוליאן לא נתנו להיכנס לבית המלון. "איפה החדר שלי" צרח יוליאן, בדלפק של בית המלון, בזמן שכולם הולכים לחדרים שלהם ובעט ברצפה בעצבנות. "מצטער אדוני, הינך מסוכן מידי על מנת לשהות במלון זה" אמר השומר של בית המלון בצורה רשמית כמו חייל בצבא. יוליאן מאוד כעס על זה אבל ניסה להתאפק לא להתעצבן יותר מידי. "היי יוליאן" פתאום נשמע קול מהספסלים בלובי של המלון. זה היה רוברט מהפרק הראשון. "זוכר איך העפת אותי מהצד שלך במלחמה" "איזה קטעים" ענה לו קווין והם התחילו לצחוק, אבל יוליאן פחות אהב את זה אבל הוא ניסה לעשות עם עצמו חשבון נפש ולהיות יותר נחמד. הוא שכר פסיכולוג בשביל זה אבל בשלב מסוים נמאס לו לנסות להיות נחמד, והוא התחיל להתנהג כמו מי שהוא באמת.

בינתיים ג'ון, אבא של סמואל התחיל לעבוד בחנות בגדים, ויום אחד יוליאן נכנס לשם, פגש את ג'ון, תפס אותו בחולצה ואמר לו בכעס רב "זה על זה שירית עליי ממרגמת 61 מילימטר, כמעט הרגת אותי! מזל שזה פגע 20 מטר ממני אחרת הייתי מת! והטיח את ג'ון על הרצפה, ואז בעט בו. "הלו הלו מה אתה עושה"העיר לו מוכר אחר בחנות. יוליאן הוציא נשק וכיוון עליו, אבל לא ירה, והמוכר הרים ידיים. יוליאן חס עליו והוריד את הנשק. לאחר מכן, יוליאן יצא מהחנות, ושמה פגש את חבריו שהם שפוטים שלו מרוב הפחד, הוא נתן להם מרגמות, רובים, ואפילו רובים שיורים טילים. הוא שמע שמדווחים עליו למשטרה, אז הוא יצא לכביש, הלך למעבר חצייה, פתח דלת של מכונית אחת שעמדה שם, ואיים על הנהג עם הרובה והעיף אותו מהמכונית. הוא ציווה לכל חבריו להיכנס למכונית והוא התחיל להשתולל בכביש כמו בGTA. חבריו מאוד נהנו לעזור לו והתחילו לירות צרורות על המשטרות שרודפות אחריו, בזמן שיוליאן נוסע בזיג זג בכביש, 200 קמ"ש, מתעלם מרמזורים, והוא אפילו נוסע בזיג זג כדי להתחמק מיריות המשטרה, שלא מצליחה לפגוע בו. חבריו של יוליאן חיסלו 3 ניידות לגמרי, ושרר קושי רב במשטרה להתמודד עם הפושע החדש יוליאן. יוליאן וחבריו העלו באש ניידות רבות עד שלמשטרה נמאס מהאבידות האלה. היא החליטה לשתף פעולה עם הצבא, כי היא הבינה, שאי אפשר לנצח את יוליאן לבד.

"המשטרה מתכננת שיתוף פעולה עם הצבא, אנחנו חייבים להתכונן היטב" הכריז יוליאן לחבריו: דן, סמואל, אנתוני ג'ון והרולד, בזמן שהם נמצאים בחדר התכנונים. "אז התוכנית שלנו היא כזו: אנחנו הולכים לבית הנטוש ליד הקניון, ושמה אנחנו מתבצרים. אציב שם 2 מרגמות של 61 מילימטר שיש ברשותי, שאני ודן נפעיל אותן. הן יוצבו לא רחוק מהחלון" הסביר יוליאן בעודו מצייר את התכנון על הלוח, וחבריו יושבים ומקשיבים לו. אנתוני, אתה תהיה עם רובה הרימונים בחלון, ג'ון, אתה תהיה עם רובה הטילים, גם בחלון ליד אנתוני. סמואל- אתה תהיה עם המקלע בחלון, ליד ג'ון ואנתוני. סמואל יהיה הימני, אנתוני האמצעי וג'ון השמאלי. אלה הנשקים שלכם, בואו נתאמן עכשיו קצת בחדר האימונים.

בינתיים, לצד של המשטרה והצבא הייתה תוכנית אחרת. "אנחנו נתקיף אותם משני הצדדים, מקדימה ומאחורה, הם לא יבינו מאיפה זה בא להם" צעק ג'ו המפקד הכללי. "אנחנו ננצח במלחמה!" הכריז ג'ון בכריזמטיות, וכל החיילים איתו מוכנים להילחם.

לאט לאט כולם התאמנו, עד שהם היו מוכנים לקרב. זה היה קרב של 5 מול מאות אלפים. הכנופייה של יוליאן התחילה להתקיף על החיילים מקדימה, אבל אז הם נפצעו קשה מהחיילים מאחורה. הרולד החובש עשה כל שביכולותו על מנת לעזור להם, אבל אז עלו האויבים לבניין הנטוש וניסו להרוג אותם לגמרי. יוליאן הצליח לירות באויבים בקושי בעודו פצוע, אבל זה לא הספיק. האויבים היו רבים מאוד. פתאום עלה מפקד האויבים. "ג'ו" התפלא יוליאן, בעודו מוקף באויבים רבים. "כן זה אני ג'ו קארט מפקד האויבים המפורסם" השיב לו ג'ו. "שמע, יכולתי להורות לחיילים שלי לחסל אתכם לחתיכות" אמר ג'ו, בעודו מסתובב סביב הפצועים במלחמה. "אבל החלטתי לרחם עליכם, ולהציע לך יוליאן, ספציפית לך, 2 אפשרויות בחירה" "מהן" שאל יוליאן בסקרנות, בזמן שכולם זורקים את הנשקים שלהם ומקשיבים לאפשרויות. "או שאתה הולך לבידוד, וכל חבריך יוצאים מזה נקיים לגמרי, ללא משפט וללא נעליים, למרות שהם סייעו לפשע, או שכל חבריך יוצאו להורג ואתה תצא מזה נקי לגמרי ללא משפט וללא נעליים, כאילו לא ביצעת שום פשע. "וואו שאלה קשה" התלבט יוליאן, והביט בחבריו שמתחננים שלא יבחר באפשרות שהם ימותו. יוליאן חשב קצת והתלבט ולבסוף החליט "אני מעדיף שאני אצא נקי, ושחבריי ימותו, אני לא צריך אותם יותר" אמר יוליאן בהחלטיות, חבריו לא הצליחו לעכל את זה, שלמרות כל המאמצים שהם עשו בשבילו, הוא עדיין מוליך אותם שולל. הם ניסו להתנגד אך ללא הצלחה. בסוף הם הובאו לכיתת היורים ושמה נהרגו.

הסוף