דני הקטן שישן

"לא שמעתי את הצלצול", לחש דני הקטן כשמצאו אותו חצי ישן בפינה של הגרוטאות, מאחורי הבקתה של השרת.
הוא לא שמע את הצלצול, ונותר שם לבד בפינה. בלי חברים, לא היה מי שיגיד לו שהשיעור התחיל. לדני הקטן אין חברים.- אף אחד לא רוצה להסתובב אתו, כי מסריח לו מהפה.
כל כך מסריח, עד שזה מפריע גם לדני הקטן בעצמו, וקשה לו לסבול את השהיה בנוכחות עצמו.
לדני הקטן יש ריח נוראי מהפה. זה נכון. וכולם יכולים לפתור את הבעיה באמצאות התרחקות ממנו. חוץ מדני עצמו, שלכל מקום שהוא ילך, הריח יבוא אתו.
דני אוהב לישון. הוא לא אוהב כשמעירים אותו. נמאס לו ממבטי הסלידה של חבריו לכיתה, נמאס לו להפריח מבטים מתנצלים לכל כיוון, ונמאס לו לחלוטין מעצמו.
דני אוהב לישון.
וזה כל מה שדני אוהב.