אחרת פרק 5

ובניגוד לרצוני הלב שלי עוד פעם התחיל לדפוק במהירות כמו לפני שנה. "נשאר עוד 10 דקות לפני הנחיתה" נשמע ברחבי המטוס. "הנה המספר שלי. אם תרצי לדבר או משהוא" הוא אמר מביא לי פתק קטן ומעט מקומט ואני שמתי אותו בכיס. המטוס נחת ובזמן שאני ואמיר קמנו הוא אמר בקולו המתוק להתראות ונעלם בגל האנשים. הסתכלתי מאחורה וראיתי את דניאל ממשיך לדבר עם הבחורה הבלונדינית אז החלטתי מעט להתעלל בו. חבקתי את דניאל בחוזקה ואמרתי "הו אהובי! מצטערת שלא ישבתי איתך במטוס הייתי צריכה לדבר עם מישהו" והוספתי כאילו רק עכשיו הבחנתי בבלונדינית "שלום לך! מי את?" והיא הסתכלה במבט זועם בדניאל ונתנה לו כאפה מהגיהינום בעודה אומרת שלל מילים שעדיף שלא אכתוב והלכה משם בכעס. "את מטומטמת! עכשיו איך אני אמור למצוא מלון נורמלי כדי ששנינו נתאכסן בו?!" דניאל אמר בטון מרוגז ואני הגבתי בשיא הרוגע "אני אשאל צרפתי נאה מראה , הוא יראה לנו, הוא ואני נצא לדייט ואתה תמות מקנאה" דניאל אמר בטון מרוגז אף יותר "אליס! זה לא הזמן ולא המקום להומור המפגר שלך!" התעלמתי ממנו ופניתי לגבר אחד "סלח לי אדוני, יש לך מושג לגביי מלון זול וטוב שאפשר להתאכסן בו?" והוא רשם לי את זה בדף . אני ודניאל תפסנו מונית ונסענו . הוא המשיך להתעלם ממני. אני הסתכלתי מחוץ לחלון בעוד המחשבות מתנגשות ומתערבבות . אני תמיד מצאתי את עצמי מבקרת על השטותיות שאמרתי ליד אמיר . תמיד רציתי להרשים אותו אבל רק הייתי יותר ויותר מגוחכת לידו אבל מצד שני הוא בכל זאת הביא לי את מספר הטלפון שלו זה אומר משהוא, לא?. בסופו של דבר המונית נעצרה מול המלון ואני ודניאל יצאנו. "אתה עדיין עצבני עליי?" שאלתי , הוא שתק "דניאל, בבקשה תענה לי. אני לא אוהבת שאתה שותק" והוא המשיך לשתוק "דניאל, נו דיי עם זה!" צרחתי עליו והוא פנה לדלפק מדבר ממשיך להתעלם ממני. הוא עלה למעלה ואני החלטתי לעשות את הדבר שתמיד עוזר כשהוא לא מסכים לדבר איתי , עליתי למעלה ושמתי בפוול ווליום את טיילור סוויפט. "אליס, תכבי את זה " הוא ביקש ואני הנדתי את ראשי "אליס, נו טוב אני אדבר איתך רק תכבי את זה" ואני כביתי את זה בעודי שואלת "איך אתה יכול לא לאהוב אותה?" הוא הסתכל עליי במבט אדיש שאמר "אני גבר. אני לא אמור להקשיב לזה" ואני גלגלתי עיניים ושכבתי במיטתי. הייתי צריכה להבין מה לעזאזל קורה לי בזמן האחרון. קורים הרבה דברים אמרתי לעצמי. אני לא אמורה הייתי להרגיש כל כך משונה במטוס עם אמיר וחוץ מזה יש את מייק הילד שריסק תלב שלי לחתיכות מה שאמיר אף פעם לא היה עושה אבל אמיר נשוי אמרתי לעצמי מנסה להשיב לעצמי את ההיגיון. "את בסדר?" שאל דניאל בדאגה "כן, סתם אני חושבת" השבתי הוא הסתכל עדיין בדאגה "איזה מחשבות?" שאני בצרפת והדבר היחידי שעולה לי בראש כרגע זה בעיות שעוטפות אותי בכל הגוף . "כמו איך שבא לי כבר לטייל מחר בזיליקת סן דני" אמרתי בעוד חיוך מזויף עולה על פניי "סבבה, אבל מחר טוב? אני עייף!" הוא אמר ונשכב במיטה גם אני חשבתי, עייפה מכל מה שקורה לי. למחרת התעוררנו והלכנו לטייל. נשמתי נעתקה מכל המראות האלו, בניינים אשר נראים כארמונות, ריחות משכרים של אוכל , צחוק וחיוכים נשמעו מכל עבר הרגשתי תחושת אושר שהרבה זמן לא חשתי. "אנחנו בגן עדן?" שאלתי את דניאל ברצינות