חלומות בשלושה
I
הגיע הרגע! הגיעה השעה!
כל פרח צומח, כבר עמוק במנוחה
הלכה המנגינה הרועשת ועולה הרגועה
הלילה מלבלב, והקסם בפריחה!
כמה חבל שדווקא ברגע זה העייפות פוגעת
דווקא ברגע שהעולם חושף סתרים
את חזון הפלא מאיתנו היא מונעת!
כה נחושה היא להראות לנו רק מחצית מהחיים.
אך אָנֹכִי? עקשן!
לא נשאר באותו הרגל ישן!
מעוניין אני לחשוף את כל הסודות,
את כל מהות הקסם ואת כל ההברקות הזמניות
כל מה שניתן להמציא, את כל מה אשר ניתן לחוות!
המיטה לי קוראת
ולכן אינני נמצא לידה
הרחק ממנה אשוטט!
הלילה תשאר היא בודדה.
והרי יש שדה מזערי מאחורי ביתי
סביר בתור חצר, זוהר בעיניי דימיון
שם אמרוד במנוחתי
שם אדע מה מסתתר כשהאדם פונה לישון.
והסיכון? קיים!
אך כך עוד כשנרשמה נוכחותי לעולם.
אינני מתכוון להכנע לפחד מוזר
ומה כבר יקרה? אצטנן מן האוויר הקר?
אם יפגע בי חולי, אדאג לכך כבר מחר!
החלטתי לפזז!
מרגיש אני שלרקוד כאן דרוש
"הוא ער? הכיצד הוא מעז?"
נוזף בי גופי העייף והתשוש.
אך כבר אמרתי שאמרוד
ולכן המשכתי לרקוד עם הרוחות
ולא אכפת לי אם מהקור התחלתי לרעוד
או שעייפות הקיפה אותי במגוון של אשליות.
"לילה! הבחן, הבט!
יש כאן אחד ער בתקופה שבה אתה שולט!
אחד שלא משאיר אותך וחבריך כאן לבד!
הלבנה והכוכבים הם ביחד, צד אל צד,
ההזזתי את מה שהם רושמים, או שלכך בעקיפין אני מיועד?"
אך לעליצות גם תוצאה
ובכך הורדתי את המגן
העייפות ניצלה ופגעה
זהו המחיר לשִׁכָּרוֹן המזדמן.
היכן נמצאות רגליי?
בהם אינני שולט
ההיכן הם חושיי?
מי יצליני מלהתמוטט?
המדשאות רכים, זאת לפחות
נחיתה מעט קשה, אך עיניי נשארו פקוחות.
הו איזה רוגע, הו כמה שָׁלֵו
כל הכבידות התנתקה, וגופי כבר לא צורב
מדוע את כל מה שעשיתי לא עשיתי בעודי שוכב?
ואיזו פינה מיוחדת,
תחת ארבעה פינות עצים
העלים יוצרים מעליי מסגרת
חלון אל השמיים והכוכבים!
קוואטריסיה! כך לכך אקרא
מ-שיש כאן ארבעה פינות
קוואטריסיה מקום זה נקבע
החלון הצלול אל החלומות.
כאן אתה חולם, בורר בחירותיך
כאן איש לא יפריע, כאן אתה משיל את כבליך.
לבן, שחור ואפור, נפתרים כאן ללא משקל
כאן שום כובד עליך לא חל
כאן אתה בעדינות מתיר את חוט החיים הארוך והפתלתל.
אומנם על האדמה שכבתי
אך העייפות מָשַׁכה אותי יותר
בתוך עפעפיי נלכדתי
האם אני בכלל עוד ער?
רפאים סביבי הסתחררו
כתמים בקצוות ראייתי
לחישות באוזניי את הדממה שברו
מבלי להפר את בדידותי.
ובמרום! כוכב נופל!
אך במלאך מטייל אני דוגל.
המדשאות הפכו במלואם למיטה
במשימתי מזמן נכשלתי! המציאות סביבי השתנתה!
וכשם הוכחה, במלוא תפארתה, עז לפניי הופיעה! עם חיוך חמים מתחת למבטה.
II
ג'ייקוב היה השם
אם כי אותו הוא לא נתן
עז ללא מין אני מתרשם
אך מלכותי מכל סולטן.
לא פצה את פיו
ושום מילה הוא לא אמר
אך את אומנות השיחה הטיב
כשניהלנו דו-שיח מוזר.
סיפורים, מעשיות
הכל יכול להיות.
מהחיקויים לחדשים ומקומות לא קיימים,
אלו סיפורים נוצצים לו מתחת לריסים,
לא תאמינו! לא תבינו! למלווה החלומות יש עולמות באישונים!
סיפרתי לו על מעוני
היכן שהאדם רועה את הצאן
הבנתי שזהו רק הגיוני
שבחלומות ההפך יהיה הנכון.
על קווטריסיה אותו יִדֵּעַתי
וחיוכו הראה שאהב את השם
אך במשכותיו לבסוף נמשכתי
הוא נהג הלילה, הקברניט והרותם.
אל תוך התהו זינקו, ואנו שואטים!
ללא סוסים דהרנו, ללא סימן ומעצורים!
האח! האח! בפרסה הוא רוקע!
הנוף ממריא ולא רוגע
במסתורי הפלא חזיתי, הלאה! הלאה!, אליהם אני קובע!
כה רבים היו
קשה על אחד להתמקד
מאחורי זגוגית שחורה התחבאו
רק בודד שורד את התהו המרקד.
"ג'ייקוב, הבה נעצור!
הבה ונבחר לנו חיזיון
בסיפור אחד נטייל ונחקור
ולא נחלוף מן המרחק את ההמון!
אם כי רק ובתמים, לרגע קטן
נעצור, נביט, ננשום, את תכולת חלום נבחן"
אך! אך! לא זו התוכנית
זהו מסע ללא עצור עם מסר ותכלית
אם נבחרה מבעוד מועד הדרך, אין בה מקום לשינוי או לתפנית.
שעה? נצח?
יום? דקה!
כמה חקרנו מן השטח?
וכמה למדנו בשתיקה?
היה לכך מסר?
היש מה לחשוף?
מה הוא הפשר —
למסע זה אותי לחטוף!
בלילה ניסיתי למרוד, הזאת אני שוכח?
בעקרונותיי הצלחתי למרוד כשלמסע זה אותי העז לוקח
השתתפתי, התנדבתי!
אך תשובה לא קיבלתי
בתהו מבוזבז כלל וכלל לא חפצתי.
הייאוש כבר מגיע
אך איתו גם התשוקה
ניצוץ חזק ומדמיע
שממלא את החשכה הריקה.
תמונות חטופות
מתת רמז מסקרן
טעימה מן התשובות
פלא בלעדי והזכות בו להתבונן.
שברים מנצנצים שהופיעו ונעלמו
שורות ולחישות שהיו ונפרמו
ואני רק רוצה לתפוס אחד!
חיזיון שמִן התהו הופרד!
לראות אותו, לחוות אותו, לחיות בתוכו, שיהיה אמיתי לעד.
היִחוּל הבהול הוגשם!
התהו החל להתמוסס
השביל לפניי הושם
ומאחורי הראווה התחלתי לחפש.
לא חיזיון אחד
אם כי חופן לי הובא!
על השאיפה ועל המטרד
והו, גם על האהבה.
כל מחזה שרק רציתי
מימוש ייחולי שרק קיוויתי או דחיתי.
ואם זה אמיתי, לא יכלתי להפיר
סחרור כה עַז, סחרור כה מסעיר!
הנשום אני חלום או הנושם אני אוויר?
III
"ראה,"
שמעתי לא במילים
"זה מה שבליבך שוהה
התקוות והפחדים."
"האי-ברור,
המסר במסיכה.
אך ואם תפשיט את העיטור
ליבך ידע קצת מנוחה."
התעמק בכל תמונה ולכל צליל הקשב
קרא את התווים של המנגינה לפני שאתה עוזב.
"תחווה, תחוש ותהנה מכל הסיפורים
אך שים היטב את ליבך אל כל הפרטים
משאם תחשוף את המסר, יוקלו כתפיך ממסתורי החיים."
"הבט בחוטא,
השוחט ללא חמלה
בתמים הוא משטה
אך גם זוכה לגאולה.
ולך סכין,
שושלת קיין לא חייבת להמשיך
כאן, אותך נבין
להרוגו אתה צריך!
אימה שכזו אכן קיימת
ורק ייגון ועוול היא גורמת!"
"אלה הם רוצחים! אסור להם לנשום!
על טהורת אדמתנו, אין להם מקום!
אומנם המציאות זקוקה לניגודים, אך לפחות עשה זאת בחלום!"
"הבט בעצב,
לוויה ואחרית הימים.
אך צומח ונובל העשב
מוות הוא הסלילה לחדשים.
לך אין גבול,
אין זה חייב לקרות
כאן, לא יגיע המבול
כולם יכולים לחיות!
תיהיה לנו קהילה צומחת של אושר ושיתוף
העתיד יהיה ללא פחד, אות הציפייה והכיסוף"
"צד אל צד נחייה כמו הלבנה והכוכבים במרום!
כולם יכולם להתקיים, חיים לא חייבים להפסק כך פתאום!
אומנם המציאות זקוקה למעגלים, אך לפחות שיהיה כך בחלום!"
"הבט באהבה,
יופי שרק מהמרחק אתה יודע.
כמה אושר כמה שלווה
שבחיבוקה אתה נוגע.
לך אין מסתור,
אינך מחוייב להשתיק
אהבה לא חייבת לעצור
את כל חלומתיך אתה מורשה לה להעניק!
שחו ורקדו יחדיו ללא מעצורים
ופזם לה חיוך על זוהריי הפנים"
"את רגשותייך אתה יכול סוף סוף לנאום!
לנקות ממנה את הצל ואושר לה לגרום!
אומנם המציאות זקוקה לעיקובים, אך לפחות שיהיה כך בחלום!"
"וכאן, התהו חוזר
ומבצבצות קרני האור
אני מקווה את אשר למדת אתה זוכר
ובמה שחזית תצליח לשמור.
לכאן תמיד אתה מוזמן
רק אל תאבק בעייפות
תובנה מגיעה גם לאדם הלן
שלא יכולה להגיע במציאות.
ללבך, לנפשך! כעת הקשב
אל תשתיק אותם כשאתה עליהם חושב.
התעמק בסיפור שאליו נקלעת
זכור את כל אשר שמעת
וחשוף סודות שבאור היום על עצמך לא הבנת או ידעת"
כך ובזאת,
הושלכתי משנתי
שלג בין הריאות
המחיר לשחצנותי!
אך אם כי
ולמרות הצינה
ההתרגשות פרחה בי
הבוקר לי הוא ברכה ומתנה!
ובין צהלותיי ושיעוליי, שמעתי בשנית ללא מילים
את אותה עז חלומית נואמת מתוך השמש ובציוציי הציפורים:
"זכור שהמסע לא נגמר כשמזריחה החמה את היום
לכן נשא עינייך מעל האדמה היישר אל המרום
משאם את החלומות תזכור, ותשלבן עם האור, לא תצטרך להרדם בשביל לחיות את החלום.
תגובות (2)
תגובתך ריגשה אותי מאוד!
המון המון המון תודה לך
שימחת אותי :)
מקסים ! אין מילים פשוט ! לא ידעתי שילד יכול להתקרב לרמה כזאת !