הקיפוד

כשהלכתי לישון בין הערביים,
נכנס בודד למיטתי שמיועדת לשניים.
מנסה לקחת תנומה,
ולהשאיר מאחוריי את מאורעות היממה.

אך מחשבותיי בי כל הזמן בוגדות,
בראשי הן כל הזמן מתרוצצות ומשתנות.
אינני אפילו מצליח לעצום את עיניי,
ראשי טרוד באהבה, החלטות ובעתיד שלפניי.

האם יש לי זכות לבקש מישהי שתחלוק את ליבי?
האם מותר לי מישהי שתחלוק את הצד הריק של מיטתי?
האם אני יכול להפוך אישה לאלילה?
או אהיה יגון וייסורים על חייה, אבל וקללה?
אני יודע איך זה להפגע מאהבות כוזבות,
ולכן לתת אהבה ולפגוע, אין זה משהו שאני מעוניין לעשות.

האם אני אדום צבוע,
כל יום משקר לעצמי באופן קבוע?
האם אני נהנה לחשוב את עצמי שונה,
ובגלל זה הפכתי את עצמי לקדוש מעונה?
האם אהיה שרוי בבדידות עד יומי האחרון,
מיועד להיות לנצח כשלון?
האם אני בזבוז עלי-האדמה,
אדם ללא תכלית, לנצח בודד בעולם של שממה?

יצאתי מביתי, לנקות את המחשבות,
אולי אוויר הלילה יספק לי נחת ותשובות?

התקדמתי בודד, מקשיב לרוח ומביט אל הכוכבים,
כשלפתע שמעתי רשרוש מגיע מהשיחים הקרובים.
זה בטח רק חתול או עכבר, חשבתי,
אך לא הצלחתי לעצור את סקרנותי, ואת השיחים בדקתי.

אך בשיחים, לא עכבר ולא חתול אשר לכודים במצוד,
אלא קטן וחמוד, התחבא שם קיפוד.

הקיפוד העלה בי שעשוע, וצייר לי חיוך על הפנים,
הסתובבתי באזור הרבה ואינני רגיל למראה קיפודים.
והרי קיפוד זו חייה משעשעת, חמודה וקטנה,
תמיד נחמד לראות קיפוד, אפילו רק פעם אחת בשנה.

עזבתי את הקיפוד והמשכתי להסתובב,
ממשיך לטייל בודד בלילה, מטייל וחושב.

ולא הספקתי לקחת יותר מכמה צעדים,
כשלפתע שוב שמעתי רישרושים.
ומה זה הפעם? האם זה שוב קיפוד?
הרק לפני מספר רגעים ראיתי אחד, האם ממך יש עוד?

ואכן צדקתי, ומין השיחים עוד קיפוד נחשף,
לא ציפיתי לראות היום אפילו קיפוד אחד, שלא לדבר על קיפוד נוסף!
וממתי יש בסביבה כל כך הרבה קיפודים?
האם זהו משהו גורלי? הייתכן שזה רק צירוף מקרים?

עזבתי את הקיפודים, והחלטתי לחזור לביתי,
אולי אחרי הכל אני פשוט צריך את מנוחתי.

כל מה שכבר רציתי היה לחזור ולנסות לקבל מעט שינה,
אך לפתע רשרושים בקעו מכל פינה.
ולא הספיקו לעבור יותר מכמה רגעים,
וכבר הייתי מוקף בחבורה של קיפודים.

וחוץ מהקיפודים הייתי לבדי, משמאל ועד ימין,
אין שום אדם נוסף שיראה, שום אדם לי לא יאמין.

הקיפודים הקיפו אותי, לא עומדים יותר מכמה מטרים,
עליי רק מסתכלים, ויותר מכך לא זזים.

"מה אתם רוצים ממני?!" צעקתי,
למרות שלקבל תשובה לא תכננתי.
"מדוע אליי הגעתם?
מדוע אליי נשלחתם?
מדוע אליי אתם באים?
אילו סודות ממני אתם מחביאים?"

ובכלל מה המשמעות של הקיפוד אני שואל!
מה הוא אומר, מה הוא מסמל?
אני יודע שעורבים מסמלים מוות ואבדון,
ושועל יכול לסמל תחמנות וזדון.
אך האם קיפוד נחשב נביא?
איזה סמל ומסר ממני הוא מחביא?

ניסיתי לחשוב עמוק בתוכי,
איזה רגש הקיפוד מפיק בליבי.
אך הרגשתי אטום ממחשבות,
הקיפודים לא ניגנו לי על תווי הרגשות.
שום מחשבה לא מגיעה, על העבר או העתיד,
עמוק בתוכי רק אותו שקט מחריד.

"הפסיקו!" צעקתי "הפסיקו לנעוץ בי מבטים!
איני בכלל יודע, מה ממני אתם רוצים!
עזבו אותי כעת! מספיק ודיי!
אינני צריך אותכם, יש לי מספיק שאלות בחיי!
אינכם מסמלים לי דבר, ולא מעניקים לי תשובות!
רק את אותו הבלבול ואותם השאלות!"

ולרגע אחד, נעצרה לי נשימה,
וליבי אף הוא, החמיץ לרגע פעימה.
התשובה לפני לפתע הפכה לברורה,
לפתע מולי בוהקת, כה פשוטה כה בהירה.

הקיפודים לא מסמלים פיתרון,
לא אזהרה, או מוות וזדון.
אלא כמו שאת סימליות הקיפודים אינני מצליח להבין,
ככה הם חיי, שאלות ומסתורין.
וכמו שאת הקיפודים לא הצלחתי לפרש,
ככה גם חיי, רק שואל וחושש.

הקיפודים התפזרו וחזרו אל השיחים,
השאירו אותי חזרה, לבדי מתחת לכוכבים.
הבטתי סביבי וחייכתי,
לרגע קט את שאלותיי שחכתי.

וכשנכנסתי חזרה למיטתי,
היה דבר אחד שעכשיו ידעתי:
כמו הקיפודים,
חיי מעולם לא היו יותר מבלבלים,
וכמו הקיפודים,
בחיים את הבעיות בסוף פותרים,
וכמו הקיפודים,
לבסוף אל תוך הלילה, כל הפחדים נעלמים.