תקונו של עולם

יום אחד התעורר האיש הזקן
הקיץ משנתו והחל מתבונן
האם בזמן הארוך שישן
הפך המזרח קצת יותר מתוקן.
מבט העיף סביב סביב
כמו תמיד הם אוכלים שם איש את אחיו
אמר לעצמו כבר היו הדברים
אולי נחפש בתחומים אחרים.
ראה איך אובדות נבלעות אדמות
והארץ, שפעם קרא לה ציון
מתכסה ולובשת שלמות של בטון.
הוא חיפש את פסי הנהרות הגדולים
שם רצדו גלי מים צחים וצלולים
ומלמטה הציצו אליו עגומות
תעלות משמימות ירוקות וחומות.
היו מקומות שעלו עננות
מתאבכות ועולות ביריעות אטומות
ששטפו את גופן בתמרות של עשן
וחנקו באבק מי שגר מתחתן.
גם חזרו להתריס מגדלות מול שמים
כמו ההוא בבבל רק גבוהות שבעתיים
הוא ניסה לרדת לעומק פשרן
של אורחות ארוכות
של מאות כרכרות
שזזות לאיטן מתאנחות וצופרות
ותהה מדוע אינן מתפזרות

הוא שאל את עצמו רק אתמול זה קרה
שגהצתי באש את חוצות עמורה
ומשכתי תחתם את קרקע הים
האפשר שעדיין זה לא הסתיים
ואיפה הקו של נהר הירדן
פעם היתה פה ימה מלוחה
איך זה נותרה רק ביצונת דלוחה
כלום אני שגרמתי כזו הפיכה
ששילחתי אותם לאויר העולם
האם יתכן שעשיתי אז שטות
הגרוש מגן עדן היה מקח טעות
נכון שגילינו כמה חוסרים
אך הכל החזקנו תחת קונטרול
עולה בי חשש ששוב אין ברירה
הם לא יקבלו שום סחורה חזרה
יתעקשו ויאמרו שגן עדן אבוד
ודאי וודאי לחברי הליכוד.
אחזור למוסך ואדרוש שטיפת ראש
אפטר מכולם ויטוהר העולם
ואם במקרה יש צדיק או שניים
אדאג שיטפסו מעל קו המים.
לציפי היקרה הזקן אז קרא
ואמר על עץ גבוה עלי יפתי
ועד שאקרא לך אל נא תרדי
היא עלתה ויושבת, קיצים מחשבת
לזמן שהזקן שבינתיים נרדם
יתעורר ויתקן את סדרי העולם.