שתיקה רועשת.
שקט רועם, שואג באוזניי בחוסר רחמים, כאלפי חיילים הצועדים.
ידיי מכסות את אוזניי, תופסות עם הציפורניים ושורטות את רקותיי.
איני מסוגלת לצרוח, איני מסוגלת לפלוט זעקה מתוך פי,
הרי שפתיי תפורות אחת לשנייה, וזה עונשי.
שקט מחריש, צועק ומכאיב, רוצה לעצור זאת, לפני שהכאב יחריב.
צלקות ושריטות, את גופי מכסות, מנסה לכסות את כל האשליות.
הכאב קיים, שתיקתי תשמע לנצח, שקט רועש אשר את לבי מנצח.
תגובות (4)
מגניבניב.
תמשיכי מיד את מבוך ארטמיס!
זה פשוט מושלם, הכתיבה שלך יפייפיה. :)
תרגילון טוב.
אהבתי מאוד.
אהבתי :)
אני מעריצה את כתיבתך.