שלוש מיטות- סיפור לחג החנוכה

שלוש מיטות- סיפור לחג החנוכה

שלוש מיטות יש בחדרו של אנטיוכוס:
האחת כחולה
השנייה ירוקה
והשלישית שחורה משחור.
על המיטות יש כתמים של דם,
דם מלחמה אדום.
כשנגע אנטיוכוס בכרית,
הציף אותו גל חום.
הוא שכב על אחת המיטות
וצחק צחוק מרושע,
זאת הייתה המיטה שלו-
המיטה השחורה.
לידו במיטה הכחולה,
עם הציור של הנר הכחול
שכב יהודה המכבי
וזה לא הכל!
הוא חייך והתמלא באושר,
ואנטיוכוס היה עצבני,
הוא לא כיבד את השני,
זה ששכב ליד מיטתו,
במיטה הכחולה שלו.

"את סיפור החנוכה
נספר בצחוק רחב
עם לפיד או אבוקה
ונמחא כאן כף עכשיו.
על ניצחון המכבים,
הגיבורים, החזקים
שבידיהם יש אש
ליבם דופק מהר
ורוח סערה בגופם,
רוח נועזת
של שמן ודם,
מתחת לבגדם החם,
במלחמה האמיתית…"
כך פתח יהודה המכבי וסיפר בהתרגשות,
"גם בזכות המכבים יש לנו חירות!"

"אתה, אל תשמח מכבי צוהל,
נכון, עמך יקום ויגאל,
אך זאת לא סיבה,
להתעלם מאפיפנס,
אנטיוכוס הרביעי
שמלך על היוונים,
וגם אם הוא טעה
וכל העולם היה חשוך
עדיין בעוז ובתרועה
ניצחו המכבים!"
אמר אנטיוכוס
ונעץ מבט חד,
בזה שלידו,
יהודה המכבי, בכבודו ובעצמו.
נכנס אל החדר הגדול,
גם מתתיהו החשמונאי,
נכנס אל המיטה הירוקה
ראשו היה מורם וידיו חזקות
ובחדר הגדול- שתיקה.
"לי יש חמישה בנים:
שמעון התרסי,
יוחנן הגדי,
יהודה המכבי,
אלעזר החורני
ויונתן הוופסי,
אני הייתי אבי השושלת
של שליטי הממלכה,
ממלכת חשמונאים
גדולה ומכובדת,
שמול אנטיוכוס,
היא לא התכוונה לסגת!"
כך אמר
מתתיהו הכהן
ואנטיוכוס לא הבין
למה ככה הוא טוען.

"המכבים, החשמונאים,
בעוז ובגבורה
כך אומרים וגם עומדים
בטור או בשורה.
נס פך השמן
קרה לכם סתם,
צאו מחדרי עם ה'אור הזוהר והחם' !"
צעק אנטיוכוס ואת יהודה ומתתיהו
גירש מחדרו,
"לך יהודה המכבי
וגם אתה חברו!"

"אני אביו של יהודה
וככה לא תצעק בקול
כי לנצח פה מולנו,
אתה כבר לא יכול,
אלוקים עזר לנו
וקרה לנו נס,
הרחובות המו
ושלט גדול התנוסס:
המכבים ניצחו!
וזה הכל,
לא צריך לומר בקול
דברים של התנגדות
ותשמור בלב על העיניין
של ההתקוטטות!"
אמר מתתיהו.

"צאו מחדרי,
גם אתה מתתיהו החשמונאי!"
צרח אנטיוכוס,
"הסתלקו! אתם מעצבנים, ואל תחזרו!"
יהודה ומתתיהו
יצאו מחדרו של אנטיוכוס
והוא בכה ובכה…

אנטיוכוס התכסה בשמיכה
ושם את ראשו על הכרית,
הוא עצם עיניים
ולא התחשק לו להביט
על תמונות המלחמה
ועל הציורים
והוא לא רצה שיהיו איתו
בחדרו, אנשים אחרים.
ובאותו לילה נדדה שנתו
של אנטיוכוס,
הוא חשב על הגזרות שהוא גזר
ועל הפסלים שלו,
ואז, לפתע הוא הפך
לפסל בעצמו!
הוא התמוטט והתפרק
לאלף חתיכות
והחלקים שלו לא נשארו
על האדמה הזאת!