שיגעון השעון

בנחת נר עמום וגווע
השתרע אדון על השולחן,
בזכרונות עבר שקע והתגעגע
כשצף הוא בזרמי נחל הזמן.

ישב הוא מול ספר אך אותו אינו קרא,
ואין הצליח להזינו בשתייה או במזון.
עיניו היו סגורות אך את זכרונותיו עודנו ראה,
ורק המתין הוא שייקח מליבו השעון את הייגון.

הוא הרים את מבטו, למרות חולשת הרצון,
הביט ובדק, שש הראו מחוגי השעון.

עיניו חזרו לספר אך הדפים חלקים,
והתמונות גירדו וצרבו את ראשו.
ואף הומחשו לסיפורי בידיון אחוזי שקרים,
אשר רק חיזקו והגבירו את סבלו וייאושו.

זמן הרגיש שעבר למרות שההתעלמות מהנושא נחלה כשלון,
אך כשהביט ובדק הוא, שש עדיין הראה השעון.

אין כאן הגיון, השעון תקתק אך נשאר עומד,
תרופתו היחידה הופנתה נגדו.
במלחמת דכאונו הוא נשאר בודד,
חייל לא חמוש נגד זכרונו ושדו.

נואש כמובס, הוא טייל בעולם החוץ,
מנותק מהקיום ואינו מודע אל הסביבה.
אך ייתכן ואוויר זה כל אשר לו נחוץ,
לטפל בנשמתו הרעבה והכאובה.

ושחזר למשכנו, בחיפוש אחר שבריר של הגיון
הוא הביט ובדק, אך שש עדיין הראה השעון.

הייגון והתסכול הוחלפו לו בזעם
"כיצד השעון לא זז אך עדיין מתקתק?"
"מדוע הוא לועג לי כשחיי איבדו הטעם?"
הוא שבר את רכושו כששאלות אלה הוא שמע עצמו צועק.

ושכסיים להלחם ברכושו, החליט להעניק ניסיון נואש אחרון.
הוא רעד, הביט ובדק. שש עדיין הראה השעון.

הוא הרים את השעון, אחוז בשגעון
מעוניין לנפץ את הלעג הבלתי נסבל לרסיסים.
כשחברו פרץ למשכנו בדאגה וחיפזון,
והודיע שאין ראה הוא כבר בחלוף שלושה ימים.

מחשבה צלולה את האדון הקיפה,
שלושה ימים חלפו והוא כלל לא הבחין.
אין מיידית פועלת התרופה,
אך לבסוף היא תעבוד, האדון בליבו הבין.

ובתובנה זו, התמונות נתנו לו ליל מנוחה, ורגע נחת בודד בכדי לישון.
ובידעה שעם הזמן הזכרונות יימוגו, האדון עצם את עינייו, שש ודקה הראה השעון.