שיח קטרים

ישוב ישבו להם שני קטרים
ליד תחנה והחליפו דברים.
שאל האחד: "ספר דבר מה נחמד."
"שום דבר מיוחד. אני נח לי בצד,
מאז שהוצהר, שאינני כשר
ואני מתעכב עד שרב יאשר
שאין בי סרכה
ואני מתנייד רק על פי הלכה."
ענה לו רעו: "לא נורא חבר.
בסוף תסתדר כמו שביבי אומר,
כי זמן זה רק כסף, דבר שעובר."
"ומי זה הביב שעליו תדבר
האם זה קרון או קטר סוג אחר?"
"תשמענה אזניך מה פיך דובר!
הן הוא החליף אשר אין לו תחליף,
הקטר שמקטר, הגרון המדבר.
שבדיבור האחד גם בוגד גם נבגד
הבוחש המושלם
שמסחרר את כולם בתרווד הממולכד,
השוטם הידיד ששומר ומקפיד
שאתרוג לא יתרוג
שום קטר לא יחרוג
אף קרון לא ישיג יתרון במדרון."
"ואי ואי, חושב שאולי?
גם אני לא מזמן כשהיה פה מבחן,
והגעתי ראשון, לא עשיתי חשבון.
איך הייתי נרגש,
ושרקתי בקול כמו הבוס הגדול
שהמלך הוא מת ואני החדש,
ממש נחמה, שההוא לא שמע."
"טוב אחי כפרה, אך אני ממהר."
"לאן אתה רץ בוא נמשיך לדבר."
"עפות מעלינו סיעות צפורים,
שמלקטות בשקיקה גרעיני סיפורים
ואם הן יראונו ביחד השניים
תפוץ עלילה ואז אין מחילה."
"לך אחי לשלום ואני אתפלל
שיגיע עזרי בחסדו של האל."
"שיהיה במזל עמיתי האומלל,
אך חשוב פעמיים לפני שתבקש גאולה משמיים."