שחור ולבן

להקשיב, ולא רק לשמוע,
לבכות, ולא רק לדמוע,
לצלול, ולא סתם לשקוע,
לחכות, ולא ישר למנוע,
להילחם, ולא ישר להרים ידיים,
ובזה להיאחז, לבינתיים.
ויש רק אמת אחת, ושקרים יותר משניים.
ומטרה סופית אחת, ודרך אחת,
ומסלולים, רבים עד אינספור,
וצריך ללכת, גם בחום, גם בקור.
וכלום לא לשכוח, הכל לזכור,
וללכת, בעלייה בירידה ובמישור,
כי הדרך הזו, היא הכל,
ואפשר לעצור לקחת נשימה,
ולחשוב על מי ולמה ומה,
אבל לא לשכוח, שכל אבן, היא רק אבל בדרך,
ולכל נהג יש גשר, או דרך לעבור,
ולא הכל לבן, ושחור,
ויש גם באמצע, כי לא הכל שוליים,
ולפעמים צריכות לכאוב הרגליים,
כי צריך לעצור, ולחשוב,
כי עושים בדרך טעויות לרוב,
ועליות מטרתן להסתיים,
ומישורים וירידות גם כן,
וגם הדרך תסתיים בסופו של דבר,
אבל בינתיים יש היום, וגם יש את מחר,
ושום דבר, לא היה ולא יהיה אותו הדבר.