רוח, לאן את ממהרת?

משב רוח קר,
שלי היה לא מוכר.
תפס אותו ביום סגריר,
כשהלכתי לתומי בעיר.
ואז שאלתי, את הרוח בשקט:
"רוח, רוח, לאן את ממהרת?"
והרוח לא השיבה, סתם צחקה
וצחוקה הדהד בין עצי השכונה.
ואני מרגישה ברוח שמלטפת את שערי ושואלת:
"רוח, רוח, האם יש כמוך אחרת?"
והרוח לא עונה,
כנראה שנעלבה.
והרוח נחלשה,
איבדה את מהותה.
ואז אני לוחשת:
"רוח, רוח, לאן את ממהרת?"
והרוח חוזרת,
כבר איננה ממהרת.
היא כבר לא מסתלקת,
והיא מעיפה את שערי ושורקת.
ואני לא רוצה לפרוץ בצחוק,
שלא לשלוח אותה רחוק.
אבל גם פה, הרוח נגמרת,
ועכשיו אני יודעת, היא כבר לא חוזרת.
ואז אני מביטה בעננים ולוחשת:
"להתראות רוח, אני יודעת שאת ממהרת"