קצת מטורף

וישנו הסיפור של צפיפות הדיור
וחוזר הפזמון שאין איפה לישון
ואז כבוד השר או אולי סתם זוטר
סיפר על בועה על קרן של צבי
שפתאום התנפצה ביום חורף סתוי
ומאן דהו חכם העלה רעיון
איך יועילו לעם היושב בציון.
"ננפח בועה ונניח על אף
של יצור רציני כמו תאו או קרנף
ושמה נוכל להמשיך ולבנות
מבלי למלא שום מסמך הבנות".
בגן החיות הם שמעו בתבונה
והציעו קרנף שעמד בפינה.
"קחו את עמי ששם, המפוטם השמן
שחוץ מהאכל הוא לא מתעניין.
תנו לו קש וגבבה ודבר מה לשתות
והוא לא יעשה לכם שום בעיות".
נסעה משאית ועליה קרנף
ועלו בחשאי ליסד עוד מחטף.
אף סמאלן לא הצליף
אף מלשן לא הדליף
כשקרנף הועמד באתר שהורד.
שמו לו קש ואמרו פה תחתום
ומיד הוא חרבן להם בו במקום.
זה מריח מסריח רמזו בעולם,
"אבל זה רק טבעי" כך הוסבר לכולם.
על אף הקרנף התנפחה הבועה
והוחל לסתת אבנים לפינות
ואלף ידיים שחומות שבונות
העלו בנינים ומינו רבנים
וגיסו בטלנים למילוי התקנים.
צמחה שם קריה עשירה ותוססת
וכל הגדולים משחקים בתופסת,
שמי הראשון שהגה רעיון
מזומן לו התואר שני לציון.
ושר תחבורה, שקלט מה נורא
שקרה מאורע והוא כלל לא נקרא
נעור להכריז על הכביש החדש
מאתר הקרנף ועד בית המקדש.
המכרזים יצאו דחופים מיד המלך
וקבלנים נהרו מכל קצות הפלך
לשוט בגנים ולסגור ענינים
והגיעו שני סינים עם תיק לא גדול
ובזמן שכולם הוזמנו לאכול
הם ניגשו לקרנף וקטפו מהאף
גם את הקרן וגם הריבית
להבטיח, שגם אם לא הם שיזכו בעידית
תשאר לפחות הכנסה חד צדדית.
התנער הקרנף ונשא את עיניו
כי הרגיש ננסים מנסרים לו באף
וגילה צצה עיר
עם הרבה מגדלים שפורחים באויר
וכולם מדלגים עליו דרך אגב
ולא מתחשבים אם כואב לו הגב.
טיפס ועלה בגרונו החרון
הישיט מבטיו לחפש אשמים
ואין מסביבו רק שיות ותמימים
ואיש לא מישיר לו מבט מלפנים
וגם לא מאחור.
ניסה לחלץ את עצמו מהבור
ונוכח שלמרות שכבר כלו המים
הוא תקוע בבוץ מפרסות עד אפסיים
השפיל מבטו חזרה לאבוס
וראה שגם שם הכל כבר תפוס.
מאז התמתן ואינו מתלונן
כי שפר מזלו שעודו בשלו. הוא אולי יתאבן אבל לא יזדקן
כל עוד לא ישכח להביע אמן.