צפרדע מבושלת

צפרדעון צעיר ביום אביב,
טייל להנאתו בביצה ומסביב.
את הסכנה המתקרבת איחר לזהות,
נלכד ידידנו בין מלתעות.

אחוז היטב ביד בוטחת,
הושלך הצפרדע אל הקדירה הרותחת.
המים חמים, הצילו! קוה קוה!
אך ממעל השמים, יש תקוה.

בכוחותיו הדלים ניתר וקיפץ,
למרות הכוויות לא הפסיק להתרוצץ.
עוד קפיצה, עוד זינוק, אל האוויר הפתוח…
מאמציו צלחו, והצליח לברוח.

חבלות, כאבים, שריטות וכוויות,
לא ידכאו את הרצון לחיות.
מותש מן החוויה שזה עתה עבר,
אל ידידיו שבביצה בצליעה חזר.

חלף לו הקיץ והגיע הסתיו,
יצא צפרדענו לחזות בחצב.
שוב לא צפה את העתיד להתרחש,
והנה הוא ברשת, צפרדעון טיפש.

מתחת לקדירה האש מתלקחת,
אל המים החמימים היד נשלחת,
ממנה החליק צפרדענו המימה,
והחל משכשך בלי לשאול 'למה'.

נעימים המים, איזה כיף,
בתוך הקדירה לא צריך להצטופף.
שחה ידידנו קצת בטן-גב,
עד שכמעט נעצמו עיניו.

מתחממים לאיטם המים בקדירה,
אך הצפרדע עדיין לא חש ברע,
כן, קצת חם לו, אך פיהוק משתחרר…
תנו לישון קצת, מה בוער?

לקפוץ מן המים כבר אין לו כוח,
נרדם הצפרדע במקום לברוח.
המים כבר חמים, שמעו נא ידידיי,
ועבור צפרדענו… מאוחר מדי.

רתחו המים ובישלו את הצפרדע,
מה יקרה עכשיו? כל אחד כבר יודע.
למעדן צרפתי מתובל בכמון
הפך מסכננו, ונאכל לתיאבון.

מן המקרה המצער עלינו ללמוד
מוסר השכל עתיק מאוד.
אסור להתפתות לטוב ולנעים,
כי עליו אחר-כך בריבית משלמים.