עיוורון פנים

חייו נהפכו מחולקים,
מאז שלא הצליח לזהות תווי פנים.
למזלו הצליח להבדיל בין שתי התקופות,
אף שכעת שניהן לו מוכרות.
אחת שונה ומעניינית,
השנייה דומה ומקוללת.

יום אחד פגש באדם זר,
אותו אדם נראה לו מעט מוזר.
הם הכירו והתיידדו,
ולבסוף נפרדו.
לאחר זמן מה, פגש את אותו האדם,
אף שנראה שלכולם יש את אותו המרקם.

זה התפתח אצלו באופן טבעי,
אף שזה רק מקרי.
כעת אפילו לא מכיר את בניו,
שגדלו וצמחו ממש לרגליו.
הם נראים שונים,
הם נראים זרים,
הם לא נראים לו שייכים.

אשתו המנוחה,
נפטרה לפני שנה.
את פניה למזלו הוא זוכר עד כאב,
וזה צובט לו בלב.
היא תמיד תישאר אותו הדבר,
עוד זיכרון טוב החרוט על נייר.
היא לא יכולה עוד להשתנות,
כך שהוא תמיד ידע מי זאת.

כעת הוא מביט בשיקופו,
ולא מזהה את האדם העומד מולו.
אותו אדם נראה זר,
נראה זקן וקר.
זוהי המחלה נטולת התרופה,
מחלה ארורה.
חיי החולים נדמים מרוקנים,
לכן היא נקראת עיוורון פנים.