סתם פצע

אתמול פצעתי עצמי בגדול
בזמן שקצצתי לי שורש עגול
ונתזים מהדם זינקו לעולם.
נחפזתי לשטוף ולנסות לעטוף,
אבל כלום לא עצר את גלישת הזרזיף
ואמרו שבקופת החולים זה עדיף.
יצאתי הרחוב והתחלתי לדהור
עם יד אדומה על הראש מורמה
כסגולה להקטין את עצמת הזרימה.
פילסתי דרכי אחת ושתיים
בין מאה ואחד גלגלי אופניים
וכולם משלחים מבטים חרדים
לראות אם רודפים אחרי השדים
או אולי מחבלים רצחנים שודדים,
שרוצים לעשות נקמה ביהודים.
אמרה האחות "בוא ותן לי לראות
איך זה קרה,
פה נחתכת חתך שמאוד מארך
ההיתה שם תגרה או רק משטרה
ואתם הגברים שתמיד מופרעים”.
עניתי "אכן יתכן,
זה איש שמוכר לי מאד עצבני, ועם מתח פנימי
שביקש לבתר במרכז אצבעי
הקטנה ופגע בשכנה
כי כל הזרועות בידיו שמאליות”.
היא שתקה וחבשה בידה השמאלית
ואז שאלה "האם באמת היתה שם תקרית
והאם המדובר ביהודי או ערבי?”
אמרתי "זה הייתי אני עם מורשת אבי
וכשרון הכשלון לעשות לא נכון
ולצאת המפסיד גם אחרי נצחון”.
יצאתי חבוש ודווה כדבעי
כמו שקורה כל שני ורביעי.