ספגטי ברוטב אדום. או שלא?

לביזמו יש שם קצת מוזר,
לא פלא שבין בני גילו הוא חריג ומנוכר.
ביזמו בעצמו מתבייש נואשות,
לכן יוצא הוא מביתו אך ורק בלילות.
שונא את עצמו, שונא את כולם,
אך יש דבר אחד שאוהב הוא הכי בעולם,
הרי זה ספגטי ברוטב אדום,
ספגטי כזה בשבילו הוא חלום.
לביזמו יש בעיה רצינית,
בבית שלו אין אחת בשלנית.
לכן בלילה, כשהרחובות אפלים,
יוצא הוא לחפש בתים קצת יותר מועילים.

הוא מגיע לבית, ואז הוא דופק,
כך אם כולם ישנים הוא בודק.
מובן שבדרך כלל אין איש שפותח,
אך ביזמו יודע, תמיד יש מפתח.
צריך רק קצת לחפש, ותמצא. זה בטוח.
בארון חשמל, בגומה, או אפילו מתחת לשטיח.
הדיירים את ביזמו כבר מכירים,
לכן את הספגטי בחדרם מסתירים.
אך מובן שאחרי קצת חיפושים,
ביזמו מוצא, כי אנשים הם טיפשים.
הפעם מצא בחדר אחד שלושה סירים,
הלילה הוא לא יצטרך לחפש בעוד חדרים.
שש ושמח מהבית הוא יוצא,
מנשנש ספגטי כמה שרק הוא ירצה.
כשהציצה החמה, ביזמו לפתע מאוד התעייף.
לבור הוא נפל, כנראה הוא ריחף.
אבל עם קיבה מלאה, למה לנסות שוב לעולם הרע להתקרב?
הוא יחכה ללילה הבא, כשיהיה שוב רעב.

אז אם עדיין לא הבנתם, זה הזמן את העניין לפתוח,
שרוטב אדום זה דם והספגטי הוא המוח,
וביזמו, עם השם שמעורר הרבה תדמיות,
הוא בסך הכל זומבי בשינוי סדר אותיות.