סכנה ללא סיכון

מעשה בנער, חכם אך פזיז,
שלא היה תעלול שהוא לא העיז.
הנער אהב לפנטז ולחלום חלומות,
כתב, צייר והמציא המצאות.

כל יום הנער היה חולם חלום שונה,
ואז מתיישב בחדרו, ואת המצאותיו היה בונה.

אך היה חלום שהוא רצה יותר מכל,
החלום שבו יום אחד הוא יוכל להגיע אל גן העדן הגדול.
ולכן הנער, כמו איקארוס, בנה לעצמו זוג כנפיים,
ובעזרתם הוא תכנן לעוף גבוהה אל השמיים.
לעוף גבוהה גבוהה, עד שיעבור את העננים,
עד שלבסוף הוא יגיע אל ממלכת המלאכים.

שסיים את הכנפיים, הנער החליט לצאת טיסה,
שפתאום הוא הבחין בחברו בא אליו בריצה.
"חכה חכה! אל תקח סיכון!" אמר החבר,
"אינך רוצה שבדרך לשמיים הכנף תשבר!"
"לכן כדאי שתשפר קודם את הכנפיים,
תנסה לשפר אותם במשך שבוע או שניים".
"תזכור – בדרך לגן עדן, עדיף להסתכל לשמיים ולחלום,
מאשר לקחת סיכון, וליפול לגהנום"

הנער החליט להקשיב לחבר,
הוא לא סתם חובבן, הוא יודע על מה הוא מדבר.
ולכן הנער נשאר בביתו במשך שבוע,
כל יום עבד כל הכנפיים באופן קבוע.

וכשנגמר השבוע, והתחיל היום הראשון,
הנער לקח את כנפיו, והתכונן לעוד ניסיון.
הוא פרס את כנפיו לאט ובזהירות,
אך לפני שהספיק להתחיל, חברו רץ אליו במהירות.
"חכה חכה!" צעק חברו "אינני חושב שזה רעיון מוצלח!"
"חייך פה בסכנה, אל תשכח"
"אולי תמשיך לנסות לשפר את הכנפיים?
כדאי לך לעבוד עליהם עוד שבוע או שבועיים"
"תזכור – בדרך לגן עדן, עדיף להסתכל לשמיים ולחלום,
מאשר לקחת סיכון, וליפול לגהנום"

וכך הימים חלפו במשך שנתיים,
כל שבוע הנער קם, ועבד על הכנפיים.

וכל יום שבו הנער החליט לנסות לעוף – קרה אותו הדבר,
חברו בא אליו בריצה, ונתן לו את אותו נאום שאמר בעבר:
"חכה חכה!" הוא אמר, "אל תעשה כזאת שטות!"
"אתה כל כך ממהר לקחת סיכון ולמות?"
"אני חושב ששום כנף לא מוכנה
"אולי תעבוד על כל אחת מהן לפחות חודש או שנה"
"תזכור – בדרך לגן עדן, עדיף להסתכל לשמיים ולחלום,
מאשר לקחת סיכון, וליפול לגהנום"

ולבסוף, האדים של החומרים שהנער עבד איתם על הכנפיים,
הרעילו את גופו, עד שהוא לא יכל אפילו לעמוד על הרגליים.
והנער מת עוד לפני שהספיק לנסות לעוף אל הרקיע,
והיה נראה שאל גן עדן הוא לא יגיע.
למרות כל הימים שבהם במקום לקחת סיכון, הוא העדיף לחלום,
היה נראה שבכל זאת הוא מת, והגיע לגהנום.

והיה נראה שבמותו, איש מלבדו לא אשם,
כי בלי לקחת סיכונים, אין שום דרך לגרום לחלומותיו להתגשם.