מצד שני

צועד בלעם,
אתונו גם
משתפשף עם העם
בשוק עם כולם.
האתון מלחכת
זעיר פה עלה שם
ממשיכה והולכת
ואז נעמדת
אצל אשה,
שמקל מניפה
ואיננה מרשה
לאתון עייפה
לכרסם ברכושה.
צולע בלעם וגם לו יש מקל
מתרעם על שרות שאינו מקבל.
בלי שמץ בושה
משיבה לו אשה
"עבודה שקיבלת
להשכים ולסכל את פשעי ישראל.
לאט התנהלת,
זלזלת פישלת.
היאך התמנית לזה התפקיד
מעודך לא היית אפילו פקיד,
שמאלני שדואג רק לצד השני.
איך אחד שכמוך בלי שום הכנה
שולחים להציל את נכסי המדינה.
הם שנים במדבר
לא עשו שום דבר,
הרי כלום לא אכלו חוץ ממן מחורבן
ועכשיו כשניצבו מול פיתוי מסוכן,
כמו פראים התנפלו ובלי שום התחשבות,
ניחתו כמו ארבה על ארצות התרבות.
עוד שחר הנץ הם חצו את הגבול
ועד ערב נשדד כל היבול ואבד.
כל מה שנגנב לבעליו לא יושב
אם אתה מאחור מתעמת מול חמור.
איתם לא הולך מוח, תופסים רק שפת כוח."
"את זקנה מגונה
וקטנת אמונה,
זה לא עובד כך,
זה הליך ממושך.
צריך להקיץ
את האל המנהל
ולהאיץ שיטפל
כי זה הוא שמקלל, מגרוני,
לא אני.
אני רק הטון וסימני הפיסוק,
נשלט כל הזמן בפיקוח הדוק."
הענין הוא של זמן עד שלחש פועל
עשר, מאתיים, שנתיים, אלפיים
ולפתע שלום על עם ישראל.
עוד יישמע ברמה קול של שקט דממה
ללא פסטיגלים ובלי גנרלים
כל תל לשממה יבזזו זה את זה
ודור העתיד עוד יראה מחזה
איך הולך ודועך כל הגזע הזה."
"תודה, אז הבנתי, שגם תל אביב,
עוד יקרה כמו בקרב שכנינו סביב,
שכל אח ואוהב מחסל את אחיו?"
"אמן, זאת אותה הקללה,
שמאן דהו הקדים
ועלינו הטיל,
כנראה יהודים
מעכשיו זה פעיל."
"בסדר, מקובל,
מה שצריך נאמר,
אבל, יקירי
מה נאכל כאן מחר?
היינו הרוב נהפוך למיעוט,
אפילו לגנוב לא נותרה אפשרות."
"כפרה, נשמה,
העיקר הבריאות.
תפסיקי עיתון
ותתחילי ללמוד לימודי יהדות
אולי גם תזכי להקשיב בחזון
למה שנוערת אצלם כל אתון."