משקפיים חדשות

אז עכשיו אני רוצה לכתוב.
לכתוב באמת, לא שורות ומשפטים.
לא מילים בודדות.
אלא באמת כתיבה, יפה ורהוטה
אבל אני לא אצליח.
כי רק בלהתבכיין אני טובה
ולא רוצה קשר
לא רוצה כלום.
ורוצה הכל.
זה הגיוני?
'כן' הם עונים.
אבל אני יודעת
שהם לא באמת סופרים אותי
לא רואים אותי ממטר
ואני יודעת
שכרגע אני עם משקפיים שחורות. או שחורים.
והן לא חדשות. או הם לא חדשים
כך הייתי מאז ומתמיד.
לפחות מפנים.
לא כלפי חוץ,
כי אז כולם יבהלו ויתחילו לרוץ
יתחילו לרוץ ולקרקר, לשאול מה קרה והאם הכל בסדר
כמובן שלא, טיפשים!
אחרת למה אני
את זה כותבת?
עושים עצמם חכמים גדולים.
אבל הם לא מבינים כלום
כי אולי הם 'היו פעם בגילנו'
או 'מבינים מה קורה'
אבל זה לא נכון. כי כל דור
הוא עידן אחר.
וכל אדם
הוא יצור שונה.
ולכל אחד
יש רגשות ורצונות שונים.
וכשאני מנסה להגיד תסתכלו
'אנחנו רואים' הם עונים.
אבל לדעתי, אתם צריכים משקפיים חדשות.
או חדשים.