מראה שקרנית

מסתכלת על עצמי במראה, שמחזירה
אותי לנקודת ההתחלה, ממנה עשיתי דרך ארוכה
שאותי כרגע בכלל לא משביעה.
המראה לא משקרת והיא אותי משקפת
בדיוק רב מידי הפרטים לוחצים עלי,
לראות ולהסתכל צריך אומץ רב בלי להפנות מיד את הגב,
אך המראה קשה מידי ולעכל את זה קל מידי.
רואה את עצמי ואולי ייתכן שלא,
רוצה לעשות שינוי להסתכל על עצמי זה עינוי,
שונאת כל חלק וחלקיק שאותו אני רואה תמיד,
אני נראית גדולה במראה מכל זווית
את זה אזכור לתמיד
המחשבות לא מפסיקות לרוץ
על איך שנראה כל הגוף
ולמה נהפכתי בזמן שלא שמרתי,
רוצה לחזור למה שהייתי בעבר כל עוד זה לא מאוחר
אבל המראה לא חשוב כל עוד מה שיש עמוק בתוך הגוף
המראה יכולה לשקר וזה בלב מאוד דוקר
אך האם מה שחשוב זה מה שיש בפנים
לפעמים קשה זאת להפנים,
כי המראה מראה רק את צורתינו
ולא את כל העומק והנשמה אשר לה עמוק בתוך הגוף שבויה.