מטפל מתמיד
לפני שמתחילים לקרוא את הקטע הזה צריך לנקות רגע ת'ראש.
הוא כתוב בשיא-התמצות, כל מילה בו חלק מהסיפור.
תהנו:)
הוא רושם ורושם, כותב ומהנהן. אני פורק ומספר כואב ומהרהר. והוא ממשיך וכותב.
מידי פעם כשאני שותק הוא נועץ בי מבט חודר, קורא ומבין.
כשאני מוסיף ושוקע בעומק הלבטים, ידו המהירה ממשיכה וחורטת על הדפים הריקים.
כששאלתי אותו אם אני יכול להציץ ולקרוא את עצמי במילותיו הלבטח מדוייקות במחברת
הוא נחפז לאסוף את הניירת והסביר – "האתיקה מחייבת".
***
הסקרנות שלטה בי אז, כשהוא יצא לטלפון בהול.
בזהירות ניגשתי חרש ופתחתי ת'תִמלול.
ולעיניי ההמומות – שכה יהיה לי טוב, אך מה נורא הוא הבלבול,
במקום שורות של כתב צפוף – טורים טורים של
'איקס עיגול'.
תגובות (7)
חחחחח ענק
אהבתי ממש
ואם אגיב בצורה מפורטת יותר – קודם כל, מובן מאוד שמדובר פה בפסיכולוג. בחיים לא הייתי אצל פסיכולוג אז אני לא ממש יודעת מה ההרגשה, אבל בשיחות קצרות עם יועצת בית ספר או המחנכת אפילו, יצא לי לשים לב שהן אשכרה כותבות מלא דברים וזה ממש מלחיץ ומוזר.
החריזה מעולה ממש, התוכן גם הוא. זה שעשע אותי ממש ואני חושבת שחבוי בך כישרון עצום.
אהבתי מאוד
תודה לך! כיף לקבל תגובות כאלה ;) זה נותן לי לגיטימציה לכתוב יותר.
ו….כן, מישהו צריך להסביר ליועצים והמטפלים שאפשר להקליט…
שוב תודה! ביי!
חחחחח וואו! צחקתי בקול בסוף(: !!
אני כל כך אוהבת את היצרתיות בסיפורים שלך(כן, זאת לא פעם ראשונה שזה קורה).
אני לא יודעת אם לקרוא לזה יצירתיות, דימיון, חוש הומור או חוש ל"פואנטות" חח אבל מה שזה לא יהיה זה מוצא חן בעיניי מאוד!!!
לדעתי עם קצת סידור בשורות זה היה יכול בקלות להיות שיר קליל ונפלא, לשיקולך.
דירגתי 5, מוכשר!
חחח, תודה! שמח לשמוע!
איזה 'קצת סידור בשורות' את מתכוונת?
התכוונתי שתפצל שורות, כמו שעושים בשיר.
נגיד, אם כתבת-
"הוא רושם ורושם, כותב ומהנהן. אני פורק ומספר, כואב ומהרהר. והוא ממשיך וכותב."
אז בשיר זה יהיה כך-
"הוא רושם ורושם,
כותב ומהנהן.
אני פורק ומספר,
כואב ומהרהר.
והוא ממשיך וכותב."
לזה התכוונתי. כמובן שזה גם מקסים בתור קטע, אבל לדעתי זה יכל להיות יותר מקסים גם בתור שיר, לשיקולך…
חיחיחיחיחיחיחיחיחיחיחיחח!!!!! אני מקווה שהפסיכולוגים הם לא באמת כאלה!!! כי אם כן אני אהרוג אותם!!!!!!!