למה אני לא כמו שאר הילדות?

למה אני לא מצליחה ליהנות? 
למה אני לא כמו שאר הילדות? 
אמרי לי אמא, אמא שלי. 
גלי את התשובה, עשי זאת בשבילי. 

כל הילדות משחקות במחבואים, 
קולעות צמות, רבות עם הבנים. 
למה אני יושבת לבדי בצד, 
מעדיפה כריך של שוקולד ולצייר על בד? 

למה כשכולם משחקים ביחד 
אני מרגישה לא שייכת ומגיבה קצת בפחד? 
מה יש בי שמונע לשמוח ולהשתתף? 
למה בסופו של דבר אני לא מצליחה לכייף? 

כשאני רואה את כולם צוחקים בקול, 
אני שמה לב שאני אחד והם הכל. 
אני נעשית מדוכדכת, נחמץ הלב, 
ושוב במשחק אני לא אשתתף.

אז אמרי לי אמא, 
למה אין לך תשובה? 
למה אני אחרת? 
למה אני שונה?