לדפוק בדלת

הוא עמד ליד דלת נעולה לחלוטין, זימר בתוך ראשו מנגינה גדושה בחרוזים.
הוא עמד ליד הדלת של איש מכריע גורלות, תהה מה האיש ייתן לו להיות.
הוא רצה לדפוק בדלת להביא סוף לסיוט אבל לדעתו זאת יכלה להיות טעות.
ידיו מעט הזיעו, שיערו עקום וכובעו פרום. הוא פחד מהנאמר לו, מהדעות הרבות.
האם להיות רק עוד אי זה משעליו נגזר להיות?
הוא כמעט דפק בדלת ואז ידו נפלה, הוא חיכה לאיזה סימן, לאיזו צהלה.
האיש הזה נודע בכל העולם, כל אחד אליו ניגש ואז האוויר דמם.
אישנו הצעיר לא ידע מה לעשות הוא לא רצה לדעת מה עליו להיות.
ושוב כמעט דפק ושוב ידו רועדת, והבהלה על ליבו חודרת.
מה אם האיש הזה יהיה מאד אכזר ועל אישנו הצעיר יגזור להיות בלתי ניכר.
מה אם רק כמה מילים יהפכו את עולמו מבחוץ לבפנים.
מצאו חן בעיניו חייו עד עכשיו, הוא אמנם היה פשוט אבל את זה הוא אהב.
הוא לא רצה דאגות וחששות, הוא רק רצה בשקט לחיות.
אבל האיש מאחורי הדלת לא ידע את כל סיפורו ולכן הגורל עליו ייגזר יכול להרוס אותו.
שוב הוא כמעט דופק בדלת ושוב ידו נופלת אבל הפעם ידו לאוויר לא חוזרת.