לא אישי

נולדתי איש די אפור
בלי זנב מאחור.
מתינוק במקור
חלקלק ומפונק
תפח גוף של חמור
מסורבל ומיובל
מנוער מנימוס
מיוזע ואומלל
לא כמו סוס
כלול יחוש
שנולד לאבוס.
כשהגולם פקע
ועשה השקה
והגיח זכר
מאובזר
גם צונזר
האם שור שמא פר
לא היה העיקר
כי סומן כבר או אז
כפרויקט מבוזבז,
שודאי לא ימות
מכל רוח של שטות,
אך תמיד ישתבש
מבן וירוס עיקש
או חידק מתבגר, שיזכו לארוח
של בית פתוח.
לאורכם של חיי,
שיותר לי ודי
כי רובם אחרי,
השתרכו פעמי על צלעות האולי
מזדנב של אקראי בשולי שיירות
כמו צלף מתאמן באיפוס מטרות.
הקימותי לי ערך
לסטות מכל מלך
שוטף או עובר על אמה של הדרך
בזרם נשטפתי
רובם כך עקפתי
עד שצצתי הלום במרכז שום מקום.
כדרכו של עבר
זה הולך ונגמר
בשחיקה מעיקה
כשהסוף מתבהר,
אך עד כמה מהר
שאוכל לפגר
בדרכי אסתדר להספיק לאחר.
לא מטיל צל באור
עוד פחות מחמור
בהיטל מן הגב
כמו דוגמית של כלבלב
שמתריס ונובח אל מול הירח.
יום אחד יתעורר בי האיש האחר
אך אני לא נשאר, שיחפש לו חבר.