לִלְמֹד מֵהַצָּב

טוֹעֵן כָּל יוֹעֵץ,
שֶׁפְּעִילוּת גּוּפָנִית,
דּוֹחָה אֶת הַקֵּץ.
כְּלוֹמַר,
יֵשׁ בָּהּ תּוֹעֶלֶת,
לְהַאֲרָכַת הַתּוֹחֶלֶת,
וּמִן הַסְּתָם –
לִשְׁמִירַת הַגַּחֶלֶת.

אַף הוּכַח בְּוַדָּאוּת,
שֶׁהִיא תּוֹרֶמֶת לַבְּרִיאוּת,
אִם לֹא בְּפֹעַל –
לְפָחוֹת בַּמּוּדָעוּת.

וְעוֹד נִטְעַן, כִּי נָחוּץ,
מֵהַבַּיִת לָצֵאת,
לָאֲוִיר שֶׁבַּחוּץ,
וְלִהְיוֹת,
וְלוּ רַק קְצָת,
בִּמְחִיצַת
בְּנֵי אָדָם,
אֲנָשִׁים, בָּשָׂר וָדָם.

אָז מַדּוּעַ הַצָּב,
שֶׁנִּשְׁאַר בַּבַּיִת,
בְּכָל מַצָּב,
בְּקֹשִׁי זָז,
וְאַף פַּעַם,
לֹא נֶחְפָּז,
תֻּגְמַל בִּתְכוּנָה
יְקָרָה מִפָּז –
פְּתִיל חַיִּים אָרוֹךְ,
שֶׁכִּמְעַט לֹא נִגְזַז.
וּבָרִי,
שֶׁהוּא בָּרִיא,
כִּי מֵעוֹלָם לֹא אֻשְׁפַּז.

אָכֵן זֶה מְתַסְכֵּל,
עַל הַצָּב לְהִסְתַּכֵּל,
וְלִרְאוֹת,
כִּי לַמְרוֹת,
שֶׁאֵינוֹ מִתְאַמֵּץ,
בִּתְנוּעָה מְקַמֵּץ,
שְׁרִיר לֹא מְכַוֵּץ,
וְאֵינוֹ יוֹצֵא כְּלָל מֵהַבַּיִת,
הוּא חַי מֵאוֹת שָׁנִים,
כְּמוֹ הָיָה עֵץ זַיִת.

אָז הַאִם,
לֹא הָיִינוּ פְּתָאִים?
אוּלַי גַּם הַפַּעַם,
הוֹלַכְנוּ שׁוֹלָל,
וְהַהַמְלָצוֹת שֶׁקִּבַּלְנוּ
לֹא שָׁווֹת בִּכְלָל.

לְסִכּוּם,
הַמַּצָּב,
עוֹד נִתָּן לְשִׁקּוּם.
וְלָנוּ,
שֶׁזְּמַנֵּנוּ נִקְצַב,
לֹא נוֹתַר אֶלָּא,
לִלְמֹד מֵהַצָּב,
אֵיךְ לִשְׂרֹד
בָּזֶה הַיְּקוּם.

11.2.2025