כנפיים כבולות

♣אני רוצה לעוף
לפרוש כנפיים ולגדול
אני זקוקה דחוף
לראות שמיים לא ליפול
אני צריכה רצוף
לרצות הטוב ולא לחדול

אך בינתיים אסתפק
בשתי רגליים על הקרקע
לראות למטה, להתאפק
לא לשאוף למעלה דווקא
לנטוש הטוב, לא לספק
את נפשי המחכה

אבל אל תצטערו
אני עדיין מחייכת
ויום אחד אתם עוד תראו
אותי את הטוב שוב מחפשת

♦לפעמים צריך פשוט לעמוד.
לא לעוף,
לא לקפוץ,
ולתת לנפשי ומחשבותיי שקט,
ואפשרות לנדוד.

לפעמים,
לא חייבים להסתכל למעלה.
אפשר גם ליפול,
לשכב על האדמה,
ואת האוויר הנקי, לעצמי ליטול.
לנוח, לעצום עיניים,
ורק לחלום על השמים.
לחלום-
על זוג כנפיים
שיום אחד אני אשיג.
יום אחד-
אותן אני אלטף,
ובעזרתן אעוף,
ובהן אתעטף,
ואחבק.
ואנשום.
ואחיה.

עוד יגיע היום,
שכל זה יתרחש.
אך את ידיי אני לא עוזבת.
ואת כנפיי-
כל יום ויום מחפשת:
מחפשת אצל חבריי,
אצל משפחתי.
אך מתי יגיע היום,
ואבין-
שהכנפיים שלי,
פשוט נמצאות בתוכי?

♣ואם באה אבן
והתיישבה בלבי?
לא עזבה, לא נטשה
רק נשארה לה בתוכי?

ואם אין דרך
אותה לסלק
בתוכי תישאר היא
אם ארצה ואם לא?

סוגרת, אוטמת
לאדמה אותי כובלת
לעוף לא מאפשרת
גם אם כה ארצה?

♦יש דרך את האבן לסלק.
וזאת בעזרת הטוב, שמסביבי תמיד יש.
אנשים טובים,
שזוהי מטרתם:
לעזור לחבריהם,
וכך להפיץ טוב לעולם.

וכאשר האבן תמצא לה
את המקום המתאים,
אי שם בטבע,
אז יהיה אפשר-
לחפש את הכנפיים,
לחפש דרך לקום,
ולעוף עד לשמיים.

אין דבר כזה,
ש"אין דרך את האבן לסלק".
למרות שזה קשה,
בכוחי לגרום לאבן להיסדק.
ולהישבר.
כי אני רואה את האבן,
אני מחזיקה אותה.
ועד כמה שקשה-
אני בעצמי שולטת בה.

♣זוהי אבן- יהלום
הכי קשה בטבע
וגם אם בה אהלום
לא תישבר,
את זה אני יודע

יהלום נוסף
למצוא מאוד קשה
גם אם אתעקש
והיטב גם אחפש

יהלום תמיד הוא
יהלום מקולל
זה שיסירו
על ידי הוא יהולל

♦יהלום-
הוא האבן הכי יקרה שיש.
ולכן-
בזהירות צריך בה להשתמש.
לא צריך בה להלום,
זה סתם יכאיב לי
כך פתאום.

צריך להסירה בזהירות.
שלב אחרי שלב,
לא ביהירות.
עם דיבור, עם הסברים, עם מילים
עם נחת ורוגע,
ולא עם פטישים

♣יהלום מקולל!!
יהלום של תסבוכת!
צריך לנתקו, להסירו מן השורש!

דיבורים לא יועילו
גם לא מחשבות של 'מה אם' ו'אילו'
היהלום כבול אלי, קשור.
לא רוצה איתו שום חיבור!
סתם הגיע
סתם הפתיע
מיותר הוא, אך כבול…

♦אז הנה,
נסי בו להלום.
ואת יודעת מה יקרה?!
את חושבת שהוא פשוט יעלם סתם כך, באמצע היום?!

אם אינך מעוניינת ביהלום
שבך נדבק,
נסי לחשוב איך את מסירה אותו,
עד שלא תישאר טיפת אבק.
לא באלימות,
ולא בבעיטה.
אלא בצורה נכונה,
ובהתנהגות מתאימה.

היהלום אומר לך על הארץ לשכב?
תסבירי לו שלא מתאים לך. לא עכשיו.
את שולטת בו, לא הוא בך.
ברגע שתביני זאת, יתחיל המהפך.

♣ואם היהלום אכן זה ששולט?
ומה אם כך פתאום עלי הוא השתלט?
ניסיתי לכתוב לו, לתלות שלט
ניסיתי לברוח, ואפילו להימלט.

ניסיתי להלום
ניסיתי לסלק
ניסיתי להתעלם
וניסיתי גם לבעוט

הדרך ללא מוצא
וכך פתרון לא אמצא
לא אוכל כלום לעשות
גם אם חפצה

♦היהלום אף פעם לא שולט,
זאת רק הרגשה מבפנים.
בי יש כוח,
יותר מאלף כוחות חיצוניים.
ואולי-
ניסיתי להלום,
ולברוח,
ולהתעלם.
אבל…
אולי הייתי עיוורת? ועשיתי זאת מבלי להסתכל?
אולי הלמתי בלבי שלי,
ולא ביהלום?
אולי…
פגעתי בעצמי בטעות,
סתם כך באמצע היום?
הדרך פתוחה,
עיניי סגורות.
ומה שעליי לעשות-
זה את עיניי לפקוח,
ולהסתכל,
ולראות.

לא הצלחתי?
מה אוכל עוד לעשות?
את עצמי להרגיע?
לשנות דרכיי?
בעצבות להיות?

♣על הקרקע אשאר
על הקרקע לי אנוח
לפעמים עם בדל חיוך
לפעמים בלי מצב רוח
הסביבה מאמינה
לחיוך שעל פני
גם אם בלבי
דבר אחר שולט

♦זה לא רע להעמיד פנים.
לפעמים צריך להתבשל קצת מבפנים.
ולחכות לשמחה האמיתית שתבוא,
או יותר נכון,
שאותה אביא.
רק אז-
יהיה על פניי חיוך אמיתי.