ילד שכב לישון

"שכב לישון ילד, אני כאן איתך, אל חשש, והנה גם אבדוק בשבילך שמפלצות אין בארון, שכב ילדון, שכב לישון."
נשיקה היא נתנה לי נשיקה אחרונה, יצאה ואחריה את הדלת סגרה.
ידעתי שהיא לא תחזור, ידעתי שהיא בורחת, הרי זו אמא שלי ומי עוד מכיר אותה טוב כמותי?.
היא פתחה את הדלת בשקט ונכנסה, היא לקחה את המזוודה הישנה שאיתה אבא נסע תמיד לעבודה.
"אמא, אמא יקרה שלי, לאן את הולכת, לאן את נוסעת?, אל תעזבי אותי, אל תשאירי אותי פה לבד."
"אל תדאג ילד שלי, הכל יהיה טוב אני מבטיחה."
"איך את יכולה להבטיח שהכל יהיה טוב כשאת לא כאן?, הרי את לוקחת אותי תמיד מהגן ומכינה לי צהריים ותה חם, חם, חם. ובודקת כמובן שמפלצות בארון לי לא מחכות. אל תעזבי אותי, את הרי אמא שלי ומי עוד יש לך מלבדי?, ואיך תסתדרי?, ולאן תלכי?, אמא שלי ,אותי אל תעזבי."
ואמא , בעיניה דמעות עומדות, ולחייה אדומים, והיא כולה רועדת, ושותקת, היא שותקת, לא מוציאה הגה אפילו לא נשימה.
והנה קול חלש מפיה בוקע, דמעות מתחילות לזלוג בעיניה, רועדת עדיין עומדת היא שם ומדקלמת לי שיר ישן.
"ילד שלי, ילד יקר, לעולם בליבי אתה, ואם תשכח אותי, אז מה, אז מה, שכב, תנוח, אני כאן לידך, לצידך ולנצח."
הרי אמא יודעת שהשיר הזה יפרוץ את כל המחסומים, הרי היא יודעת שחייבת היא לשכוח אותי, מרגע שתעזוב היא לא תחזור, לא תשאיר זכר ולא אפר.
"לכי אמא, אמא שלי לכי לאן שתרצי, תמיד במחשבתי תיהיי ולעולם משם לא תצאי.
לכי אמא, אמא שלי, לאן שתרצי תפרחי, אוהב אני אותך תמיד, ועכשיו רוצי."
והנה אמא יצאה מהחדר כולה דומעת רצה במדרגות.
ואני מהמיטה יוצא ונעמד על סף המדרגות, הדלת נפתחת, ולרגע אמא מסתובבת אחורה,
שולח אני לה נשיקה לשלום. והדלת נסגרת ואני חוזר למיטתי, עייף כולי.
לעולם אותה לא אשכח, חושב אני.
נכנס לי למיטה ומחכה לנשיקה, אבל אמא עזבה אל החופש, ולא רוצה אני לבקש מאבא נשיקה, כי הרי בגללו אימי אותי עזבה.