חיי אברם

לא היתה זו אגדה,
באמת ובתמים נעשתה עבודה.
נערכה התכנית
הפשוטה בתכלית
להתחיל מהומה
עם עלות החמה
ועד רדת היום
לחסל בלי מתום את תושבי העיר סדום,
להפכה לשממה
עלי אדמה
ושלא יינצל מאדם עד חיה
אפילו עוורים עם כלבי נחיה.
אברהם המקושר,
שקולט כל דבר
הריח גפרית
חיש הבין יש תכנית,
אך כדי לא לבלוט
שלח רק את לוט
לאתר קרקעות,
שאולי מתפנות.
לוט, שנאות הזדרז וירד
נפגש, לחץ יד
התרשם די נחמד.
גם הציעו ארוח:
"בוא תישן קצת, תנוח
ואז, אם תשכים נעשה עסקים".
אך לוט הן למד,
לא לסמוך אף על אחד
ענה ואמר, שהיום מאוחר
המצע די קצר
ואם לא נעבור גם בעיר עמורה
אז הבוס יאנף וסופי בכל רע.
אברם, בינתיים יושב על קוצים,
אפשר להריח אדים מתפרצים
עוד יצוצו קופצים
יחטפו קרקעות
ולוט הוא קצת רך,
לא מאד מוערך כשנחוצה נחישות,
התמדה ועיקשות.
בעודו מתלבט הוא נושא את עיניו
וממש לפניו,
שלושה בני אדם
מתקרבים מאי שם.
הוא עיניו מצמצם
המספר מצטמצם
לאחד ואולי עוד מישהו על יד.
"השלום אדוני
בואו שבו לפני,
נא אמרו שמותיכם
ונטבח לכבודכם".
"אברם, זה אני,
יהוה כנעני,
האל האחד
ניצב לידך ואני פה לבד".
אה סליחה, העיניים, צניחת עפעפיים".
"אברם, הבטחת, תעשה לנו בן.
מתי, בטובך, אתה מתכונן לממש הבטחתך ולעבר את אשתך".
"בוא נדחה השיחה עד אחרי ארוחה".
"ממה אתה חושש, שאתה כך מתיאש. העתיד הוא עכשיו, בוא ותקרב,
פתח פה ותבלע והשם ישמרך מאימת מחלה".
"אחח..זה היה די גדול גם מתוק גם עגול".
"אני נשאר לצהרים ואתה כאן בינתיים, גש לאשה
ואל פחד, הפעם בלי נדר יהיה בסדר, לא תחול נטישה בעת הגישה.

האל אוכל ובתום ארוחה מתגלגלת שיחה.
שואל אברם: "מה יום שנקרית פתאום?"
"שום דבר, לתומי מטייל".
אדוני האל, האם כבר הזכרתי את מקור הרע בסדום עמורה, מתי נפטרים מאותה מארה?"
"שוב אתה מתחמם, הבנתי שלוט נמצא שם כעת?"
"לא! באמת?, בזו ממש העת?"
"כן, אתה שוב זומם, או סתם מתמם?"
"יד המקרה, לעתים זה קורה."
"ומאום לא ידעת?"
"נראה לך כך?"
וככה עונה לאדון האל
אברם העברי מחולל ישמעאל
והורה מועמד של אומת הממד.
"עודני מהסס", האל כך גורס "לא כולם חטאים, הרוב נגררים אחרי אחרים".
"תאמין לי" נואם אברם "הקשים מכולם. לו רק חמשה ואני מתלבט, אפילו עשרה לא הייתי שופט, אבל כמו מים שאין להם סוף, משחיתים את כל המקוף. פעם רק סדום, ועכשיו עמורה. משחירים בלי מורא את קלסתר המקרא".
"אז יועץ להשמיד?"
"בהחלט, ואחת ולתמיד, אני במקומך איני מתלבט. רק מעט הגיון, שאת לוט אחייני לא תיספה באסון. במתי המדובר עוד היום, כבר מחר, קצת יותר מאוחר?"
"אלים לעולם אינם מגלים. אם דבר מה ישתבש העולם יתיאש. נוהגים רק אחרי מעשה לפרש".
לוט מסתובב והשוק של מוכרים, נפטרים מדברים, רק תיקח לא צריך אפילו לגנוב. שלם ולך הכל הולך. כנראה חשים שתהליכים מתרגשים. לוט אינו מתגר בזוטות, הוא לוקט בפרוטות חלקות, אדמות, פפירוסים חותם על שלל נכסים, דמי קדימה נותן מבלי להתקמצן.
צהרים נופל והוא רעב, אוכל רק כשר, אבל איש לא מוכר.
אומר "לא רחוק מהעיר יש פונדק שמכיר. אצא נא אוכל, גם המחיר שם סביר".
מתעקשים המוכרים "מאד מצער, אך אין מה לדבר. זה לא אישית, אך תגמור ראשית הכל לשלם ואז מצדנו לך תיעלם, שהעיר תהפך".
ולוט מדבר: "אברם, זה האיש שאני הוא עבדו, הוא נושא את הצרור ואני בידו. בואו עמי לפונדק וטלו תמורתכם מפי הארנק".
"ומי האשה, שאליך נלווית. כה יפה היא נראית?"
"אשתי בת דודי, אהובה על אברם."
"תשאיר אותה כאן. ואנו שבים מעם דודך, נחזירנה לך. תקנה, מפני כל תאונה."
קמו שלושתם ויצאו לדרכם.
ואברם הצדיק את נעריו מוריק ובפני שני אורחיו פורש טיעוניו.
"זה לכם אות וגילוי נאות, כעת מחר עירכם נהפכת ועל כל יושביה השאולה מושלכת. אם כספכם תקחו, אתם ורכושכם תהומה תלכו. בידי הפקידוהו ואנכי אערבנו מידי תבקשנו ולתקופת כל שנה אשלם עוד מנה והרבה ארבה את כספכם כחול כמו שרק אני מסוגל ויכול. כלום לא טוב הוא לכם לחיות נפשכם?"
"והיה אם העיר בכל זאת תשרוד וכל התרגיל שלך לא יעבוד, הן יגידו אחינו גזלה בידינו".
"כספכם לפניכם טלו ולכו".
עם בוקר יצאו בדרכם חזרה והנה ענן על העיר ועשן תבערה ורק שתי דמויות אצות נמרצות וצועק אברם:"מהרי אלי בת לפני בוא השבת" ולוט מחרה מחזיק אחריו: "תוריד את היד אל תגע לה בגב". אז דמות נעצרה, לעצמה כמו דברה: "לא אתן לקלקל את שמעי במקרא".
את הגבר הדפה ונעה אחור, נבלעה בעשן בעומקו של השחור.
אז אמר לו אברם: "הפרד מעלי, לראות את פניך מספיק לי ודי. מהר ותחליט או תחטוף פה שמאלית". הוא פנה מעליו ונסע לו ימינה ועד שהגיע לפאת בנימינה, שלח את צאנו לקניון לרעות ושם עד היום הן פועות וקונות.