לחיות את ההווה

הביטה היא בתמונות הישנות
המכילות אינספור חוויות שונות
חוויות של עבר שהיה עשר
עם אנשים רבים שנותק עמם הקשר

והבחורה הזו שבוחנת בקפידות ונזכרת
איך פעם הכל היה אחרת
איך האמינה שהאנשים האלה יישארו לעד
וככל שחלף הזמן הכל השתנה ומעד

ביום יום לא יצא לה לחשוב על הדבר
אך לפתע באורח פלא נזכרה בעבר
ותחושת געגוע לפתע החליטה לצוף ולעלות
ויחד איתה – הרבה עצב ודמעות

היא פתאום הבינה שהכל השתנה והזדהם
גם הדברים שנראו מובנים מאליהם
והתחושה בעבר של הכל בסדר,
השתנתה באווירה קודרת בחדר.

והאווירה המלנכולית שנטמעה בה,
מנעה ממנה להמשיך הלאה
כי איך אפשר להמשיך בהווה
כשהכל בעבר היה כה טהור ויפה?

והמחשבות הטורדניות אותה לא עזבו
על איך כולם התבגרו והזדקנו
ומה יקרה בעתיד
כשתאלץ להיפרד מאיש קרוב או ידיד?

כשקראה לה האם לבוא לארוחה משפחתית לשולחן,
באה הבחורה והתיישבה במבט שפוף ומורכן
וכשהשיחות סביב השולחן נעשו יותר ויותר עליזות,
דווקא אז שוב החלו לפרוץ מעיניה הדמעות.

"אני לא יכולה ככה!" אמרה הבחורה
"השיחות האלה, אתם, גורמים לי להרגיש רע!"
"כי את הרגע השמח הזה אנצור לעד,
ובעתיד כשאזכר בו, שוב אתעצב ואמעד"

"למה לחשוב מה יקרה בעתיד?
ואם את בוכה, מה אני אגיד?"
חייך אליה סבה בעליצות,
שהוא לעומתה לקח הכל ברוח שטות

"את צריכה להנות מהרגע" המשיך בדבריו,
"ובעתיד תצטערי על זה שלא נהנית עכשיו
ואנא ממך יקירה, אל תדאגי לגבי מה יקרה, בשבילי,
כי אחרי הכל, אם כבר, זה התפקיד שלי"

"אז אם כך" אמרה הנערה כשבר כלי
"מתי יגיע התור שלי?"