חופש מהמוח

אדם:
"מוח, בבקשה, תניח לי.
מה עם החופש שלי?
החופש ממך?
לפעמים אתה פשוט לוקח ממני
את כל השמחה."

מוח:
"אדם, אני חייב, זה לטובתך.
אתה חייב להיות כל הזמן בשליטה.
אתה לא מבין שרק ככה תגיע לשמחה?
שרק ככה לא תיפול אל תוך העלטה?"

אדם:
"מוח, תקשיב.
זה כבר מכאיב.
אני מבין שאתה רוצה את טובתי
אך כעת נראה שאתה רק מוביל למותי"

מוח:
"אדם, אתה לא מבין, אני גורם לך לסדר
אני מוודא שהכל יהיה בסדר
אני גורם לכך שהכל יהיה כמו שצריך
ואתה צריך רק אותי להעריך"

אדם:
"אני מעריך, מוח יקר
שלא תחשוב לרגע שכלפייך אני רק קר
אני מעריך את העבודה שלך, לחלוטין
אבל אתה מתחיל לאבד את המוניטין"

"קח איזו חופשה, לארצות הברית,
ואולי לפתע פחות אבכה לתוך הכרית
ואולי לפתע אגלה מחדש את העולם
ואולי לפתע אגלה שחלק מהכאב נעלם"

מוח:
"ארצות הברית? אני יותר בקטע של ברזיל
טוב, יודע מה, אם זה יגרום לך להזיל
פחות דמעות,
אני מניח שלא יזיקו לי קצת הנאות"

"אחרי הכל, עבדתי קשה
עד רמה שאתה אומר שעלייך זה מקשה
לעבודה הכל כך קשה הזאת אין טעם
כדאי שאחזור להיות כמו שהייתי פעם"

"כדאי שאחזור להיות מוח רגוע
שבצרות של גדולים עדיין לא נגוע
אבל שתדע, שזה לא כל כך קל
עד שאטוס, עוד תצטרך להיות מתוסכל"

אדם:
"למה אתה פשוט לא טס?
הסברתי לך באופן מנומס
למה אני חושב שכדאי שתטוס
מוח, אני מעריך אותך אך זה כבר מאוס"

מוח:
"אדם, תבין דבר אחד.
בשבילי לטוס, זה יהיה דבר מיוחד.
אני פשוט כבר כל כך רגיל
להיות כל כך פעיל"

אדם:
"אני מבין, מוח.
אבל באמת שקשה לי לשמוח.
אי אפשר לזרז קצת תהליכים?
איך אני דואג שיגיעו רגעים שמחים?"

מוח:
"יש רק דרך אחת עליה אני יכול לחשוב
אך היא עלולה לכאוב
לך פחות, זה ייגמר לפני שתשים לב
אבל במשפחתך לנצח יהיה כאב"

"אני מתנצל אדם,
שזה נאלץ להסתיים, בכל כך הרבה דם
מקווה שתהיה שמח שם במרומים
מקווה שתדע הרבה רגעים מדהימים"

*האדם יורה בעצמו*

הרוח של האדם:
"יפה כאן, במרומים
אני באמת יודע כאן הרבה רגעים מדהימים
אבל עדיין, זה מורגש שאני לא באמת בין החיים
חבל שהמוח שלי היה כל כך חסר סיכויים"

"לפחות יש לי ממנו קצת חופש
עכשיו הוא באמת יצא לנופש
אולי לאיטליה
באמת שצריך לתת לו מדליה
שהוא סוף סוף עזב אותי
אפילו שבשביל זה הגיע מותי"

"אני מקווה, שמוחות אחרים
יהיו קצת יותר מתחשבים
אני מקווה שבעליהם לא יהיו שבורים
אני מקווה שהם יהיו קצת יותר קשובים"

"יפה כאן, במרומים
אני מקווה שלמטה הכל בסדר
שאנשים חווים רגעים מדהימים
ושאין מוח שכופה עליהם סדר"

*האיש קם מהחלום*
אדם:
"מה רבו הפתעותייך, מוח.
לפחות עכשיו תאפשר לי לשמוח?"

מוח:
אולי, אולי אדם
אבל תיאלץ להילחם בי עד זוב דם
ייקח זמן רב עד שתוכל להגיע לשמחה
שיהיה לך המון בהצלחה"