חופשי
נולדתי להיות אדם חופשי אך משהו לי מפריע פרוס כנף. לגוף שלי יש אלף רצונות הוא לא עוזב אותי אפילו רגע קט. הלב שלי רוצה רק ריגושים אותי הוא מבקש שעשועים. בכל רואה מימוש תאוותיו. תן לי תן לי תן לי כל היום. יש משהו בי שמתקומם. יום אחד לקחתי החלטה. להשתחרר מעול התאווה. יום יום אני במלחמה. שנים עברו התחלתי לנצח. יש עליות יש ירידות כל יום. שבע או שבעים ביום. ואז קרה לה הארה. הגוף כבר לא מפריע לי לחשוב. רואה אני מגובה של ציפור איך העולם מונהג עם אלוהים. איך על ידי שמותיו האל שולט הוא בכל העולמים. מגובה אלוהי אפשר לראות איך טיפת מים, מתוך הסערה, מסלולה לה מפלסת איך ליפול אל פרח אליה הוא נועד כמו זוג יונים שיחד מתחבקים. רואה אני את הנהגת האל ולב שלי מלא באהבה. וכשלפני האל אני עומד בלי מסכות פחד ואימה לבי כובש.
תגובות (5)
מדהים
תודה על המשוב :) שמח שנהנת מהסיפור. אשמח אם תקראי את שאר הסיפורים שלי.
טקסט מאוד חביב ונוגע. יצרה אווירה מאוד עוצמתית ומרגשת במעט מילים וזה ראוי להערכה רבה.
אני חושבת שההפיכה של הפועל וכינוי הגוף לא עובד לטובתך. כלומר, במקום "אני רואה" כאן כתוב "רואה אני", לצורך ההדגמה. אני חושבת שהשימוש בטכניקה הזו קצת מסוכן, והוא מאוד מאוד תלוי באיך שאר הטקסט שלך בנוי. לעיתים הטכניקה הזו פשוט נורא מיושנת לטעמי ולא מוסיפה חן או קישוט לסיפור. ולעיתים, כמו במקרה פה, היא גם מכבידה על הקריאה, מבלבלת את הקורא ומכניסה איזשהו ניתוק שמוציא את הקורא מחווית הקריאה. לטעמי, חבל. זה לא עובד פה.
המשך לכתוב! :)
תודה על המשוב :)
הסגנון שלי לא נועד כדי לבלבל את הקורא אלא נועד יותר בשבילי. לתת לי מרחב מחשבה גדול יותר.
אין לי ספק :) אבל ברגע שאתה מפרסם את הטקסט, הוא כבר לא תחת ההגדרה "בשבילי". ברגע שהוא יוצא לאור, הוא בשביל הקורא. ואז הנושא של כתיבה הופך להיות הרבה-הרבה יותר מורכב.