מוזרה שכזאת
חרוזים = אהבת חיי !!!

זאת לא אני!! בבקשה, תאמינו לי!!!

מוזרה שכזאת 16/10/2014 869 צפיות 12 תגובות
חרוזים = אהבת חיי !!!

אוי ואבוי, לא זה לא יתכן,
אני משכנעת את עצמי בקול מתחנן.

לא, זה לא יכול להיות,
אני מסתכלת שוב, מחפשת בכוח טעויות,
אך עיניי אינן טועות,
לצערי, הן צודקות.

זה ממש אסון!
זה פשוט בושה, חרפה!
לא, אין ברירה,
חייבת אני לעשות משהו כדי לתקן את העוולה.

איך זה יתכן?
איך זה אפשרי?
ומילא שזה יגיע ממישהו אחר,
אך כשזה מגיע ממני?!

ועכשיו ,אחרי ששמתי לב לדבר המחריד הזה,
לדבר הנורא, החלטתי לקחת על עצמי משימה ו..
לתקן את הבעיה.

ואם עדיין לא הבנתם מה פה קרה,
אז אל תדאגו, כי לא אשאיר אתכם עם סימני שאלה.

אז ככה, זאת בעייתי הקשה:
הסתכלתי בשלושת סיפורי היחידים,
ופתאום שמתי לב, ששלושתם מדכאים.
וודאי כולכם עכשיו חושבים,
שאני אחת כזאת ששונאת את החיים.
כי שלושת סיפורי היחידים הם- סיפורים עצובים.

וזה ממש לא נכון..
לפחות לא ברוב הפעמים..
כי איני אדם דכאני,
אלא להפך הנני אדם חייכני.

סבורה אני שפשוט נפלה פה טעות.
כי כל היום אני שמחה ומחייכת..
ופתאום הכרתי את האתר הזה שבו יש לי סוף סוף אוזן קשבת.
ואז כל המילים העצובות עפו על הדף בשצף קצף,
פשוט נכתבו במהירות אחת אחרי השנייה, ברצף…

אז עכשיו החלטתי לתקן את הטעות..
כן, כן עכשיו, בשיא המהירות..
וכך החלטתי את החלטה הבאה:
סיפורי הבא יהיה סיפור שכולו צחוק ושימחה !!!


תגובות (12)

האתר הזה שינה אותי מאוד. לפני שהגעתי לכאן הייתי אדם דיי שמח, למען האמת. ואז התחלתי לכתוב. ובהתחלה, השירים שחברתי והקטעים (בודדים) היו שמחים. אך אחרי חודש (בערך), זה השתנה. והפכתי לדיכאונית יותר, הכתיבה הזו גרמה לי להיות עצובה יותר. אין לי מושג ממש למה. אז החלטתי לפרוש (נדיר שאני נכנסת לאתר. יוםנדיר#), ואני כן ממשיכה לכתוב לעצמי, אך הרבה פחות. וכיום אני עדיין בדיכאון, אבל לא כמו כשהייתי כאן באתר והעלתי סיפורים וקטעים שונים, הרבה פחות.

נ.ב
היי :P

16/10/2014 22:17

    יש לך תמונת פרופיל של בננה עם פרצוף. כמה עצוב יכול להיות בנאדם עם תמונת פרופיל של בננה עם פרצוף? אני לא קולטת. הסבר בבקשה?

    16/10/2014 22:24

    זו לא סתם 'בננה עם פרצוף', זו בננה עצבנית ומרושעת שכזו. אז זה אחד. ושתיים, תמונת פרופיל לא אומרת כלום על בן אדם~

    נ.ב
    אני שונאת בננות בכללי. אבל אותה אני אוהבת, היא רעה שכזו.

    16/10/2014 22:33

    חחחחח וואי זואי אנג'ל ~או שאת מעדיפה שאקרא לך מל?!~ אני בוכה פה מצחוק בגללך….
    ואלין… אני מקווה שתמשיכי לכתוב כי את כותבת ממשממש יפה!! ואני שמחה ששלחתי את הסיפור הזה באחד מהימים הנדירים שהתחברת :)

    16/10/2014 23:41

    ~נדחפת~

    בננה, את מעתיקה ממני את ההמצאה שלי ושמה אותה בפרופיל שלך! ומחלקת אותה ככה בתגובות כאילו היא שלך! (בכי, בכי) למרות שפרשת! (בכי, בכי) (בכי)
    אני הראשונה שקראתי לך בננה, או בננה עצבנית, או בננה מסוג כלשהו, לכן אני בטוחה שמגיע לי קרדיט. מיאוו.

    17/10/2014 09:03

We love you weird girl!

16/10/2014 22:19

    אגב, אני לא פדופילית שמחלקת אהבה על סמך ארבעה קטעים, את פשוט היית נחמדה אלי ואני אוהבת את התגובות שלך^~^

    16/10/2014 22:22

    חחחחח גם אני אוהבת אותך זואי אנג'ל… והיע להיות לפעמים פדופילית זה לא כזה דבר רע o_O ~כבר הזכרתי שאני מוזרה??!~

    16/10/2014 23:37

idk, אצלי די רואים את האופי האמיתי שלי בקטעים. כשאני "סושואלייזינג" [סושואל, חברתי, סושואלייזינג, "מחברתת" {אני ממציאה מילים}] אני שונה מאוד. אני "אנושית" יותר, באיזה מקום. אבל כשאני כותבת, אני כותבת לבד עם עצמי, אני לא צריכה חיוכים שיקרבו אלי את האנשים, אני לא צריכה לנסות להתחבב. אני, עם עצמי, לבדי. אז הקטעים שלי שונים בתכלית מהתגובות שלי, כי בתגובות אני כבר לא לבד עם עצמי. אבל בקטעים זה פשוט מקום בו ליז יכולה להוריד הכל ולהיות יצור האינטימיות הנפלא שהיא. [יותר מדי פניק! אט דה דיסקו בשבילי. אני כבר תקופה קוראת לאנשים יצור נפלא של אינטימיות בגללם.]
אז אני לא יודעת מה קורה איתך, אני מוצאת שקל יותר לבטא עצב בכתיבה מאשר שמחה. לא יודעת, שמחה זה צלילים, שמחה זה צבעים, משהו בכתיבה נוטה יותר לעצב לדעתי האישית

16/10/2014 22:38

    גם לדעתי יותר קל לכתוב סיפורים עצובים.. בגלל זה החלטתי לאתגר את עצמי ולכתוב סיפור שמח.. אבל.. יצא שישבתי מול מסך ריק בערך חצי שעה.. אז.. נראה לי שלא בדיוק הצלחתי באתגר הזה..
    אתגר סיפור מצחיק = fails

    16/10/2014 23:49

מישהי יכולה לקרוא את הקטעים שלי ולהגיד לי מה ניראה לכם שאני ?

16/10/2014 22:40
2 דקות
סיפורים נוספים שיעניינו אותך