הרפתקתו הגדולה של מר אף אחד

מעולה! אני נוראה אהבתי את "פרי דמיונך", אתה כותב נוראה יפה, לא כל החרוזים ממש מוצלחים, אבל הסיפור משגע! נהנתי לקרוא…

הכתיבה מצוינת.. אהבתי את הכתיבה בחרוזים, זה נותן לסיפור משהו קצבי, ומזכיר קצת מבנה של סיפור ילדים, כזה שקוראים לפני השינה.. החריזה מזכירה לי משום מה את הספרים של דר. סוס. אהבתי את הסוף בו אף אחד מבין שהוא מיוחד והדרך שהוא עשה מיוחדת אף היא.. יפה מאוד! אהבתי, תמשיך כך!

תודה רבה לשניכם :)
כעיקרון לא הייתה לי ממש השראה לתוכן של הסיפור אלא רק לכותרת ולרעיון, המון זמן לא מצאתי את עצמי כותב משהו בעל השראה ואני עדיין מחכה לאותה השראה שתגיע.
לדעתי הקטע היחידי שיצא עם חרוז לא מוצלח היה בקטע של הממוצע, אבל זה כי ישבתי על אותו הסוף כ50 דקות בערך ורציתי לסיים עם הסיפור וללכת למיטה.

עדיין, תודה רבה על הביקורות :)

וואו ממש חמוד ויפה:)
ברוכה הבאה לאתר ומזל טוב על בחירת העורכים:))

זה סיפור ממש יפה. החריזה נחמדה. אשמח לקרוא עוד סיפורים שלך.

חחחח אני נער, לא נערה.
ותודה רבה לכולם :)

יש. לך כתיבה מעולה :)
החרוזים ממש טובים, אתה ממש טוב בזה.
ברוך הבא ומזל-טוב :)
המשך כך! ומקווה כי תהנה פה.

תודה רבה :)
ובינתיים למרות שלא מצאתי אנשים בגילי האתר ממש נחמד, לפחות יש מקום לפרסם כתיבה

אופסי….
ברוך* הבא לאתר.

איך?! איך אתה עושה כאלה חרוזים?! אני משגעת את עצמי בכתיבת חרוזים כאלה!
אתה ממש טוב בכתיבה, וזה סיפור ממש יפה.
אתה חייב לגלות לי את הסודות שלך! חייב!

חחחח זה בא בטבעי, פשוט אני לא חושב יותר מדי.
ברגע שאני מתחיל לחשוב אני מסתבך ממש, ולא מצליח להמשיך.
צריך פשוט לזרום עם הכתיבה ולתת לה לקחת אותך איתה במקום לחשוב.

המממן

פ

שלחתי בטעות את התגובה למעלה,
השיר נחמד, לא יותר מזה, לפי דעתי אם כבר חרוזים, אז השיר צריך להיות אכזרי ביותר, כדי לאזן את המתיקות של החרוזים, אתה לא עשית ככה , מה שאתה עשית זה שיר-מסר-מתוק שמתאים שיתפקד בתור צ׳ופר אחרי פעולה בבני עקיבא ,
אני לא חושבת כמו אלו שמעליי, (וגם כמו העורכת ) זה לא שיר כל כך טוב, לא מגיע לו בחירת עורכים,
-אני מדברת בכנות מוחלטת, לא כדי לפגוע, כדי שתשתפר-

מצטער להגיד לך שאת טועה.
זה לא יהיה אכזרי ועצוב מה שיגרום לכמובן, עצב.
אם היית קוראת יותר טוב היית מבינה שזה לא שיר אלא פואטה, ושתי הדברים האלו שונים לחלוטין זה מזה.
באותה הרמה הייתי יכול לכתוב את אותה הפואטה ללא חרוזים, והפואטה לא מעבירה מסר, היא מסתירה משמעות שזהו גם הבדל גדול.
אם את חושבת שזוהי לא יצירה כול כך טובה אז אין לך טעם אפילו להגיב כי אפילו בתגובה שלך לא ציינת שום אמצעי שיעזור לי להשתפר חוץ מלהפוך את השיר לנעים באוזני אנשים מדוכאים, למרות שהכתיבה עצמה בכלל אמורה לעודד.
אם הייתי רוצה להפוך את השיר למדכא ולהעביר מסר, הייתי עושה זאת בעוצמה ובוודאי שלא בחרוזים.
זה נחמד שאת מדברת בכנות, אבל מיותר במקרה הזה שבו לא הבנת את הכוונה כולה.

אם זה יהיה אכזרי ועצוב, זה יאזן את המתיקות של החרוזים,
ברגע שיש שיר (או פואטה-לא באמת אכפת לי) שיש בו חרוזים, והוא שמח או עם סוף טוב, זה לפי דעתי הורס,
כן, הטעם האישי שלי הוא מציאותי ופחות ׳מעודד׳ ו׳שמח׳, ולכן החרוזים, בשילוב עם הסוף השמח, גרמו לי לתחושה לא טובה,
כאלו המציאות שיצרת טובה מידי, זה מה שאדם צריך לעשות כדי להרגיש מיוחד?
ועוד משו- ה׳להרגיש מיוחד׳, למה אתה מתכוון? ריקנות?בדידות? בן אדם בלי מטרה?
השיר הזה הוא יותר מידי מתוק, ויותר מידי כללי, כשהאידיאל הלא ראליסטי מתנוסס מעל ״אם תשקיע תצליח, בסוף תמצא את האמת, בלה בלה בלה״
כן, אני שונאת את המשפטים האלה, כן, אני שונאת סוף טוב מידי, החיים הם לא ככה,
לא קשור בכלל לדיכאון או לשמחה, זה מציאות.
במקום ללכת עם ראש בקיר של ״כולם אמרו שהפואטה יפה ואת לא אז אני לא מאמין לך״. אני מציעה שתלמד לקבל ביקורת, ואני לא הולכת להגיד לך מה לשפר, אני חושבת שזה ברור.

אה ועוד משהו- יש לי טעם להגיב גם אני אני לא נותנת לך ספר הוראות איך לשפר את הסיפור, אני אומרת משאני חושבת, ביקורת בונה זה שטויות, אם אי פעם תפרסם את השירים שלך באיזה עיתון, התגובות לא יהיו בונות ואנשים לא יגידו ״יפה מאוד אבל אתה צריך לשפר את הכתיבה ״ , הם יגידו, ״לא אהבתי״.

דבר ראשון ביקורת אני יודע לקבל, אבל לא ביקורת שאומרת לי לשנות הכול ב180 מעלות.
הפסימיות שבה את מתארת את מה שצריך להיעשות היא משהו לא מציאותי אלא משהו דיכאוני למדי.
ראיתי את סוג הדברים שאת כותבת כי היה לי ברור שאדם לא סתם ידבר על אותו השינוי שצריך להיעשות בלי שם אידיאל מאחוריו, כמובן שזה לא הפתיע אותי שרוב הדברים הם פסימיים ודיכואניים למדי.
ברור שיש טעם להגיב, אך אין טעם להגיב תוך חילוק עצות של טעם אישי, כי כפי שאת רואה את לא הרוב פה ומה לעשות כמו בדמוקרטיה הרוב צודק.
הסוף אינו טוב מדי בכלל, אדם שסבל כול חייו מדבר מסוים אך רק כאשר חייו נגמרים הוא רואה מול עיניו כמה הדבר הזה חסר תועלת ושאת כול החשיבה והמאמץ שהשקיע בו לא היה צריך להשקיע וסתם הוא בזבז את חייו ככה לא נראלי הסוף הכי טוב בעולם.
"להרגיש מיוחד", זוהי מטאפורה להמון דברים, ביניהם כול מה שאמרת ואפילו יותר.
"ואני לא הולכת להגיד לך מה לשפר, אני חושבת שזה ברור.", אני חושב שזה בכלל לא ברור מהסיבה המסוימת שאת מביאה לי עצות מתפיסה אישית ולא מדעה אישית, כן זה נשמע מוזר כי זה אותו הדבר אך ממש לא.
את אדם פסימי ולפי מה שאת אומרת "מציאותי", אני חייב להגיד שגם אני פסימי וגם מציאותי אך לא באותה הרמה, אני מעדיף להישאר אופטימי בכתיבתי ולא פסימי ומשעמם(לפי דעתי), אני יכול בקלות לשנות את אותו הסוף למשהו נוראי שיגרום לפואטה לדכא כול אחד, אך אני מעדיף שאחרי הקריאה לקורא לא תישאר הבעת פנית אחד אלא כמה ובראש שלו יעלו מחשבות על הפואטה במקום להגיד "זה היה מדכא".
האידיאל של הפואטה(שוב, זה לא שיר), זה לא "אם תשקיע תצליח"(ובמקרה יש לי פואטה אחרת שכן עוסקת בזה וזה קצת אירוני חחח) אלא משהו הרבה מעבר לזה.
את באמת צודקת בקטע של ללכת עם ראש בקיר, אבל זה אינסטינקט טבעי של האדם להיות ה"נעלה", זו מעיין תכונה הבאה בכול אדם ואדם וקוראים לה עקשנות והיא מעורבבת עם מעט אגו.
לדעתי עדיין לא התחלת אפילו ללמוד ספרות אמיתית, שתלמדי לנתח פואטה בספרות את אולי תביני את מה שכתבתי פה, במקום לבוא אם אותם משפטים שמה שקראת פה בכלל לא עוסק בהם, אני כרגע בכיתה י"א ועדיין לא ניגשתי לבגרות ואפילו לא למדתי ספרות(מה שאצלנו בבית הספר הוא רק בי"ב).
אני כן מצפה ללמידה של ניתוח והספרות עצמה למרות שאני לא מתלהב מהפואטות השליליות והפסימיות שבדרך כלל מופיעות שם(והיום למדנו על אחד בהכנה לבגרות בספרות אנגלית בדיוק).
נכון, אז גם אני לא לומד ספרות ולא בעל ידע נרחב כרגע, אבל אני יודע שאני לא רוצה את הפואטות שלי מדכאות אלא מעוררות חשיבה.
אני באמת אומר לך, תקראי את זה עוד מספר פעמים עד שתביני את הכוונה שלה הפואטה כי כרגע את לא מתקרבת אל הכוונה ממש.
בכול מקרה תודה על הביקורת

אחד- אם מה שאמרתי הוא לא האידיאל של *הפואטה* , מה הוא האידיאל ?
ומה שכתבת על זה שהבן אדם הרגיש שכל מה שחיפש היה סתם, זה לא מבוטא בשיר! בסוף הוא מחייך! (מחייך!) איך בן אדם שכרגע הבין שכל מה שעשה עד עכשיו היה בזבוז זמן, יחייך?
אני לומדת ספרות, ואנחנו לומדות יצירות, ואני יודעת (פחות או יותר) לנתח יצירה, אז בבקשה לא להתנשא,
אני בכיתה י , והאמת אני בדיוק עושה עבודה על עלוביי החיים (אם מדברים על הטעם הפסימי שלי, זה אחד הספרים האהובים עליי- שילוב מנצח בין טוב לרע) שעוסקת בקטע הזה- האיזון בין הטוב ורע ביצירה מסויימת, בין הטוב מידי (פתטי) לבין הרע מידי (דיכאוני ונותן תחושה של- למה לחיות?) ,
גם אחרי הקריאה השלישית של השיר, אני עדיין חושבת שזה נוטה ל״טוב מידי״ למרות שמה שהסברת ולא מה שכתוב בשיר, מצא חן בעיני יותר.

רשמתי לך מה הפואנטה בתגובה שלי למעלה, אני מבין שקשה למצוא אותה כי המערכת תגובות פה על הפנים, זה לא מסודר ממש.
ובכיתה י' עדיין לא מתחילים בכלל עם ספרות אמיתית, אנחנו התחלנו השנה בגלל אנגלית ובגלל זה אני נותן לעצמי את הזכות "להתנשא".
החיוך? יכולים לתפוס אותו ככול כך הרבה דברים, בין אם חיוך של שמחה מזה שהוא סיים עם זה או שלא אכפת לו או חיוך של אירוניה מרה ועצב בכך שהוא עדיין מרגיש שזה חשוב לו והוא מנחם את עצמו בזה שהוא מסתכל על ההצלחות המזעריות שעשה בחייו. העלובים.
הפואנטה, וארשום שוב כי כנראה לא שמת לב בתגובה האחרונה שלי היא לקחת מהשיר מעיין ראייה על החיים, לא מסר שהוא מעביר של "אם תשקיע תצליח!", אלא מסר שונה כלפי כול אחד, אם אחד לוקח את זה כדבר חיובי שצריך להסתכל על ההצלחות הקטנות ולא על האכזבות הגדולות, או אחד שלוקח את זה שלילי ומסיק כי האכזבה הזו ניפצה את החיים שלו כול כך כי עם כול מה שהוא עשה ועבר הוא לא השיג את מה שרצה והחיוך הוא אירוני שמסמל על זה שהוא מבין שזה היה מטומטם לחלום ולרצות באותו הדבר, יש אלפי פירושים שאפשר לפרש מפואטה אחת.
והקטע של ההסבר שמצא חן יותר ממה שבשיר, את התייחסת לזה שהוא "מתוק" יותר מדי ולא ניסית ממש לחשוב על המשמעות, יכול להיות שזה מה שגרם לך להסתכל על הצד החיובי.

אהבתי מאוד, אבל לדעתי מתאים לך לכתוב סיפורים קצת יותר מורכבים.
יש לך כתיבה טובה, דמיון מפותח,
יש לך את מה שצריך!

במה כוונתך ליותר מורכבים? מבחינת מה שיש בתוכם? או מבחינת האורך והתיאור? ויש עוד הרבה, תצטרך להיות ספציפי כדי שאבין

הכתיבה שלך מצאה חן בעיניי ! לפי דעתי יש מסר שאפשר לנתח מין השיר הזה , זה מזכיר לי קצת שירים של אריק אינשטיין (ז.ל) , יש לך פוטינציאל גבוהה במיוחד ואני מקווה שתמשיך להעלות שירים נעימים כאלה. אני גם מקווה שהמשתמש. Born this way לא תפריע לך בעבודה היפה שאתה מראה לקוראים. לפי דעתי התוכן של ההודעות שהיא מגיבה פה הן פוגעניות ומעליבות את המוען . זה לא היה בסדר . רק המשך להתקדם ! אני אהבתי ביותר

אני לא כותבת בשפה כזאת גבוהה לעזזאל ._. לא נורא
בי

אני אשתדל.

האמת שזה לא מפריע לי, זה לא משהו שבא כנגדי וזו זכותה להביע את דעתה.
תודה רבה :)

טוב, האמת, אני מוכרח להסכים עם 'born this way'. אם למדת ספרות (מה שלא הצלחתי להבין מהתגובות פה-כן או לא?) אתה יודע שיש שני דברים חשובים בסיפור: התוכן וההבעה. אם אתה מתכוון לפנות אל קהל שאינו מלומד ומנסה לנתח את הסיפור (או לחילופין, קהל שהוא כן מלומד אבל לא מנסה לנתח מיד את הסיפור, כמוני) אז כדאי לך להפוך את ההבעה עצמה לפסימית יותר. חוץ מזה, הכתיבה עצמה היא לא רעה בכלל (אם כי חסרים לך מעט סימני פיסוק. בשירים באופן כללי מז'אנר זה בדרך כלל משתמשים בסלאשים בין השורות). היה נחמד לקריאה (אם כי באמת מתוק מדי).
בכבוד רב, אינטלקטואל חביב.

אינטלקטואל לא חביב.
מתוק לך מדי? תאכל מלח.

ממש אהבתי את החרוזים.
ניחנת בכישרון היכולת לחרוז, ממש יפה:)
מגיע לזה להיות כאן.

מ2 הקבוצות שנתת אלה שאני יותר אפנה אליהם זו הקבוצה הראשונה, לא כתבתי משהו שאמור להגיע לרמה גבוהה וגם לאנשים ברמה הזו, כתבתי משהו שיגרום לאותו אדם להתעניין ולחשוב טיפה

מגניב לגמרי! דרך טובה להיבט על החיים. גם החרוזים מוסיפים מאוד. לגמרי אהבתי!!

ממש יפה אבל אין שום בעיה עם להיות ממוצע!
אני לא מבין למה מר אף אחד היה עצוב…