“הרמוניה”

הזמן חולף כמו שלג שנמס בשמש שורפת,
האהבה אומרת שהיא עוד אוהבת.
השנאה בטוחה שהאהבה משקרת,
אז היא פשוט מרחיקה אותה לפינה, דוחקת.
החביבות נעמדת בינהם,
לא מוצאת לה מקום להתנחם.
משיבה לכולם חיוך חם, מחבבת,
אך אותה החביבות מתכחשת.
האמת לפעמים כבר לא נאמרת,
רק משום שהיא לא ממהרת.
השקר מקדים ואוחז את כולם ברשתו,
ורק באחד באפריל כולם מודעים לקיומו.
ההזדמנות כבר חדלה להינתן,
משום שכמה ניתן כבר לתת?!
החיים ממשיכים בשלהם,
והרגשות ממשיכות בנו לשחק…