הספסל

על ספסל אחד בבית הספר נוהגת לשבת ילדה מכיתתי, היא תמיד שם לבדה והיא תמיד מתעלמת מנוכחותי.
אותה ילדה לעולם לא מוציאה הגה מהפה, תמיד היא שותקת ואין לשתיקתה מרפא.
היא מגיעה תמיד לספסל שבאמצע החצר ומקווה שאף פעם לא יישב שם מישהו אחר.
הילדה לעולם לא דיברה עם אף אחד היא תמיד חיכתה עד שיבוא מישהו מיוחד.
והיא המשיכה לחכות ולעולם לצפות אך הוא אף פעם לא הגיע והיא כבר איבדה את כל התקוות.
היא התיישבה על הספסל שבאמצע החצר, ישבה שם בנחת לא הייתה לה סיבה כדי למהר.
והיא הסתכלה על הציפורים שתמיד עפו יחדיו וקיוותה שיבוא מישהו שאותה יאהב.
ויום אחד הילדה ישבה על הספסל, ואליו הגיע מישהו ששיחק קודם בכדורסל.
הוא התיישב לידה והם התחילו לדבר ולשניהם ביחד לא הייתה סיבה כדי למהר.
הילדה סוף סוף את פיה פתחה ואת שפתותיה אליו הקריבה והם נפרדו בנשיקה, כשהוא הלך היא עצמה גם קמה מהספסל והלכה ביחד אתו לצפות במשחק הכדורסל.
ילדה וילד שהכרנו זה עתה הפכו לחברים איזו הפתעה.
ילדה וילד שניהם מיוחדים הכירו במיוחד על ספסל האוהבים.