הסיפור של מר קו

זהו הסיפור של מר קו.
לא היה הוא טוב או מיוחד, לא היה הוא חכם או מתוחכם.
זהו הסיפור של מר קו.
דמה הוא לכל קו ולא היה לו מה לומר.

קו היה אדם רגיל.
קם השכם בבוקר, הלך לעבוד ושם צעיף.
קו באמת היה רגיל,
אך מהשגרה לקו נמאס ובמציאות הוא כבר נאף.

קו חשב ולא הבין, מה קשה להיות מוכר אם אף אחד לא מבין?
קו נזכר במעלה. תמיד היה לו את היופי, העיצוב והגזרה.
אומנם כמו שאמרנו חכם הוא לא היה, אך יפה וישר מהסביבה;
זה מה שיש לו, וזה מה שקו ידע.

התחיל להשקיע וגם להתאמן, לאט-לאט צילם והתעדכן.
קו גרף עוקבים וקו גרף אוהבים. האמת היה זה דיי קל לו, בדומה לדומיו הקודמים.
קו התחיל לצאת להשקות, קו התחיל לצאת עם בחורות.
בהחלט, קו התחיל לגעת בחלום.

אך ככל שהתקרב, ככה קו עצר להתעכב.
האם אני רוצה את זה הדבר? האם זה יעשה אותי מאושר?
עם ערעורים פנימיים וקצת קמטים בפנים, קו המשיך להפנים.
אך השגרה שאליו נמשך לא עצרה, ותהילתו אף המשיכה וגדלה.

קו הגיע לכמה הישגים. תכניות, השקות, ואף ליין של מוצרים.
קו נקרע מבפנים, אך לא חדל ליהנות הוא מהחיים.
ים של בחורות והרבה מרשרשים, הוציא הוא את כספו על תענוגות החיים.
קו לא הוטרד מהעתיד, ופחדיו של קו התחילו להגליד.

אולם ביום אחד ככל הימים, קם קו וגילה שכבר אין לו מעריצים.
קו לא היה יפה כמו בצעירותו, ועל פניו ראו את התבלותו.
לא שם לב הוא שקיבל פחות תשומת לב, לא שם לב הוא שהבינו את מהות עולמו.
קו היה זקן ומריר, וכולם כבר ידעו שלא תרם הוא כלום חוץ מכמה שומרי-מסכים.

ובסופו של דבר, הלך לו קו לישון לא מאושר. בלי אישה או משפחה, בלי מורשת ראויה.
קו התפרסם בזכות דבר כזה קטן, וקו לא תרם כלום לעולם.
קו לא ירשם בספרי ההיסטוריה, וכל התהילה הרגעית תיזכר במוחו בגעגוע.
אכן זהו סיום עצוב לחיים מלאים בריקנות, זוהי פריטה אחרונה על מיתר עקום.

זהו אנשים, סיפורו של מר קו המפעים.

וסיפורו הוא סיפורינו, סיפורו של עולמנו המדהים.