הלב ששינה החלטה

אהוב לבי שינה החלטה,
אם כי לבו בעצמו כלל לא השתנה;
הוא אינו התחלף, התקלף והליבה עוד אדומה
והנוזל הזהוב החם, לו לבי נפל, המזכיר נשמה
ממשיך לשחות עוד בטירת החזה.
הכול בגלל העין- בתפוח מורעל נגסה
אדום מהמרכול, עתה אותה העין ישנה
חולמת דמותי פעם צפרדע פעם נסיכה
למחט אורני ולנשיקות הרוח לא התעוררה.
כעת הצעת האהוב כבר לא עומדת בעינה;
כרית קטיפה משולחן ירדה ופורצת מלחמה
'מלך העורקים' הפועם מודח מכס; 'המשאבה',
כן כך נגזר על מלך הלבבות להיות מועד להחלפה.
למען איפוס התקווה לכיבוש מחולות ראשך,
מנסות שוב ושוב אצבעותיי הדביקות מזיעה קרה,
להשהות את הבוגד; בן כתר התשוקה
ההולם חרבות פלדה בחזה ההריסה.

אז עיניי כל המשמר ישלחו מהר
אחר לורד האדישות, שישתף סוד מרפא-
להזמין לב אדם חדש יציב ופועם; נסיך או גיבן,
רק עליו להיות טיפש, שלא יבין מה פספס
על מנת שלא יביט אל עבר אורך עליו להתעוור,
כן, רק לב כזה בטעם של תפוח יבש
שדוכס השחיתות עזר לקלף מהעץ,
לב כמו ליצן חצר; שכיר טיפש אומלל מסכן,
שיוכל לרכב בלי לזהם את הכס הריק
של מלך הדם שאהבנו; הו זה שקומתו נפלה באש.

וכך אותו מנצח תזמורות, דופק חדש ינגן
הוא מזייף ואינו יודע, לא יקשיב לאמת
הוא יבשם את עצמו ברעל משטה,
שאינו זמר פיך הגולש הגועש.
כמו כן, יקר שלי, יורד גשם אדום
במעלה המלך, אותו היום; פה
ממשיך ומשהה את המזג עד שאהיה לך דומה
עד שאהיה עם לב שגם הוא שינה החלטה…