הכל נגמר+לך לך

קטע א'

אל הדרך יצא
עם תרמיל ושמיכה
על כלי שיט ישן
בלי לדעת לאן.

מכתב היא השאירה
ובמילים פשוטות הסבירה
שהכול נגמר
ומבחינתה הוא מיותר.

בעיניים דומעות
קרא כל אות ואות
שסיפרו לו בפרוטרוט
את שלבו מאן לקלוט.

שכב על הסיפון
וראשו בין ברכיו,
בכה על הכיוון
שנעלם מחייו.

וכך כשכולו קופא מקור
בדימדומים שבין חושך לאור
הביט אל הים השחור
וידע שכבר אין לאן לחזור.

על המעקה טיפס
רק בשביל לבדוק
טיפה הוא היסס
את גופו ביקש לזרוק.

הים לוחש לו בפיתוי
עזוב כבר אין לך סיכוי
בערפו נושבת הרוח
בוא אל חיקי לנוח.

שוב את המכתב קרא
שוב ושוב לבו נקרע,
כשבידו המכתב
ובלבו שאגה
אל החושך נשאב
ושפתיו לוחשות את שמה…

קטעב'

הבחור עליו סיפורנו יסופר
עוד יהלך לו עם גיטרה בעודו שר, ושר, ושר…
ישמע הוא טוב על אף שלא יהיה כל כך מוכשר
כי לא צריך יותר מדי כשמן הלב נובע הדבר… הדבר… הדבר…

וכך אתחיל בלספר לך, את סיפורו
איך הכל התחיל, איך השתנה שם כל כולו
האזיני רק לרגע ותגלי את שבלבו
לדבר שלו כל רגע, נתונה מחשבתו…

סיפורו יותר קסום מסיפורי האגדות
סיפור קטן מאוד, על הגדולה באהבות
סיפור שיועבר, לאלפי דורי דורות
סיפור שכך קרה, סיפור על הרגשות.

היאחזי בי בחזקה ונחזור למעט בזמן
איך התחיל הכל, איך הוא הגיעו משם לכאן
אני מבטיח, שאשתדל להעצים כל פרט קטן
כי כך יש לספר על מנת שהסיפור יהיה מובן…

הכל התחיל כשהערב כבר ירד
הרוח שוב נשבה לה סוג של מוזיקה בצד
היה היה לו הלך שהלך לו סתם לבד
ואיך כשרק הביט בה הוא נעצר ונעמד.

הבחור עליו סיפורנו יסופר
התהלך לו עם גיטרה ושר, ושר, ושר…
לכל צופה רגיל היה נראה כמאושר
אך דבר היה חסר לו ועל כך הוא שר, הוא שר, הוא שר…

בפאתי שבילו היא הייתה שם ישובה
אילו רק ידע שהיא תהיה כה חשובה
אולי היה בחורנו משקיע עוד קצת מחשבה
ולא טוען בשצף שהוא מארץ לידתה…

אך קרה כך הדבר הבלתי יאומן
וזאת לה הוא אמר שגם הוא קצת לא מכאן
זה היה נשמע לה קצת… אבל הוא לא נראה כמו שרלטן
בכל מקרה חשבה… הוא ינעים לי את הזמן…

ללא ששמו לב דרכיהם כך הצטלבו
ללא ידיעתם באותו הרגע התקרבו
לא אומר שבחיש התאהבו
אך היה שם משהו לא רגיל שברור שהם חוו.

את מיטתו לו היא הציעה שם במרכז על הרצפה
זה היה נראה קצת מצחיק, אך גם לזה הוא לא ציפה
בטח שלבטח לא לכרית ולציפה
יסתפק אמר בסוודר אשר יוגבה רק בטיפה.

הבחור עליו סיפורנו מסופר
נשכב לו כה ברוגע ושר, ושר, ושר…
אך עיניו לא נעצמו ואומץ לא עזר
בערותו על מיטתו היה נשאר, נשאר, נשאר…

איך הדבר ששם קרה לעולם לא אבין
השעה הייתה חצות, את זאת ציין האורלוגין
איך ברגע של בלבול הם היו כל כך קרובין
הוא במיטתה ומכוסים הם בסדין…

שיחתם לרגע לא פסקה מלהפתיע
היא כה המומה מאיפה הוא הגיע
אך חלומם כל כך זהה היה שהדבר היה מרגיע
הבחור חשף הכל והיה הכי פגיע…

מתוך תרדמת קצרצרה
קרה שם מה ששם קרה
שפתיהם שנפגשו לא הסכימו חזרה
אין ספק שהנשיקה הייתה מיוחדת במינה…

הוא לא האמין שהדבר כך התגלגל
כמה שניסה הוא לא יכל להתרגל
חיוכו שלא נמחק המשיך להתגדל
והפרפרים שבבטנו לא פסקו מהתפתל…

הבחור עליו סיפורנו מסופר
צחק ושר, ושר, ושר…
היה האושר החדש דבר שלא נגמר
וכך שכב הוא שם מאושר, מאושר מאושר…

מן הבוקר שהפציע
ועד שלשם הוא שוב הגיע
התעצמו הרגשות מן החול עד לרקיע
אך הקסם של הזוג עוד לא פסק מלהפתיע…

תר הוא הבחור מחפש ומסתובב
בעודה לה מטיילת בחיפושה המלבב
לא מצאו עצמם השניים אך ליבם בהלם מסרב
עד אשר שנפגשו ולא חדלו להתאהב…

מאותו הרגע הדבר היה סגור
התכתבו הם כך השניים אפופי אותו דיבור
איך קסמם קרה להם לא היה ברור
אך אין שמחים מהם שכך התפתח הסיפור…

מעת לעת הוא היה מגיע לבקר
היא הגיע גם, אבל… הוא קצת יותר
כאשר אמר הופיע ולרגע לא איחר
מאוהבים היו השניים ועל כך עוד אספר…

הבחור עליו סיפורנו מסופר
הרגיש חדש ושר, ושר, ושר…
הוא אהב אותה כל כך וכך עד יומו יאמר
חיבוקה היה מדהים וכה מוכר, מוכר מוכר…

עוד פרק שם נכתב כששכבו הם קצת יחדיו
כשדמעות זלגו לה על עיניה והוא מביט בה בעיניו
אך לאחר מה שאמרה חיוכה אישש לו שיוטב
איך שהחליפו רגשות והוא אותה כל כך אהב…

ומשם ועד היום נכתבו המון פרקים
סיפורם המתהווה מרקיע לשחקים
אהבתם עודה הכי יפה בעולמים
והוא והיא עד הרגע… מאוהבים…

הבחור עליו סיפורנו כך סופר
נכרך בסיפורה ויושר, ויושר, ויושר…
הוא אוהב אותה כל כך ועד יומו יאמר
סיפורם שכך נכתב עוד לא נגמר… נגמר… נגמר…