הוא תפר את נשמתו

הוא תפר את נשמתו בתפרים גסים
למרות שהיא שוב פעם התפרקה לו
בין העצבות המקובעת לקרשים
טלאים טלאים חיבר הכל מחדש
למרות שגם הפעם שוב דבר לא יצא מוצלח
הוא זעק לאלוהים, האם לא עולה על דעתו,
להוציא אותו, ההוא עם הנשמה המפורקת, קצת ממרירותו
אלוהים לא ענה
רק הקשה ואסונות טווה
אלוהים! אלוהים!
האם אתה שומע? האם אתה קיים? האם?
אלוהים הירהר בגורלו
האם לקחת אותו? האם הגיע זמנו?
לא, עדיין לא
פסק ושב לעיסוקיו, ויש היגידו, לבטלנותו
אך האדם, ההוא עם הנשמה המפורקת, את אלוהים לא שמע
רק בכה ודאב, דאב ובכה ואסונות טווה
האם לזרועות מותו להתקרב? הוא תהה וטעה
בבוקר החלטה את ליבו גמלה
הוא ילך ברחוב ויחשוב על הכל מהתחלה
התארגן ויצא בחיוך די מר
הלך ברחוב לפעמים לאט, לפעמים נמהר
הלך ומחשבתו מרוב מחשבות הייתה ריקה
חג סביב מעגלים, סבב סביב סיבובים, אך ההארה לא הגיעה
ואז מקבל הסיפור תפנית מפתיעה
לפתע פתאום, ראה האיש, ההוא עם הנשמה המפורקת, עלמה
למען האמת, אינה הייתה עלמה צעירה
אך אין זה משנה, ליבו אליה כמה
הוא הלך אחריה, הלך והלך
עד שקיבל את תקוותו בחזרה
ושב לביתו עם חיוך די שליו
נשמתו מעט התחברה
והתפוגג מעט הכאב