הדרקון אפריים.

בס"ד

הסיפור הזה לא שלי. אני לא יודעת מי כתב אותו אבל הוא ממש חמוד אז אני מעלה אותו (:

הדרקון אפריים:

בארץ אחת רחוקה רחוקה,
בתוך מערה עמוקה עמוקה,
גר לו דרקון איום ונורא!
קראו לו אפריים.

היו לאפריים שריון קשקשים,
כנפיים גדולות כמו מפרשים
זנב ענקי ובטן כבדה.
וכשאפריים צחק- האדמה רעדה.
ומה שהכי הכי מרשים:
היו לאפריים שבעה ראשים!
כן, כן, שבעה ראשים.

ובוקר אחד בינות להרים
הופיע אביר על סוס אבירים.
שלף את חרבו ובקול רם קרא:
"צא החוצה אפריים,
צא מתוך המערה!

כי אני האביר יששכר לב-זהב
מזמין אותך, הדרקון, לדו-קרב."
צחקו אז שבעת הראשים של אפריים,
צחקו, וצחוקם מתגלגל עד שמיים.

הו, אביר בלי דמות,
הו, אביר בלי שם.
האתה בדרקון הנורא תילחם?
בדרקון האיום שבטנו כה עבה,
שנחיריו פולטים אש וראשים לו שבעה?
ברח מהר, האביר, ברח מהר ולחזור על תעז.
ברח לפני שאפריים מאוד מתרגז.

האביר יששכר אמיץ לב וגיבור
לא נרתע, לא נבהל, לא נסוג לאחור.
"צא הדרקון", כה קרא, "צא מתוך המערה,
זה מתוך המערה ולקרב התייצב,
כי אם תסתתר, נחבא אל כליך
הנני, הדרקון, ורצתי אליך."

וכיוון שאביר לא לשווא מאיים,
וכיוון שאביר את דבריו מקיים,
וכיוון שאפריים לצאת- לא יצא,
לא ראה יששכר לפניו כל מוצא,
ונכנס למערה.
(הייתה לו ברירה?)

והמערה: עמוקה וקרה,
אין שביל, אין נתיב,
חשכה מסביב.
האביר יששכר לאיטו צעד,
לא פעם נחבל, לא פעם מעד,
אך תמיד התאושש והמשיך בדרכו,
כך מנהג כל אביר היוצא מול דרקון.

ולבסוף הגיע, קצת עייף, קצת מזיע,
הניף את חרבו ואמר בלי לחשוש:
"אני סופר עד שלוש!
אחת… שתיים…"

"רגע, רגע," הפסיקו אז אפריים.
"האביר לב-זהב, חשוב רגע קט,
לא תשתה? לא תנוח מעט?
הן עברת דרך קשה וארוכה.
ומי זה נלחם על בטן ריקה?,
עכשיו תשע בבוקר, עדיין מוקדם.
וכבר חרבות?! כבר לשפוך דם?!
בהחלט לא נאה האביר, לא יפה!
אולי במקום זאת תשתה כוס קפה?"

הציץ יששכר בדרקון הענק,
בשבעת הראשים, בשריון המוצק,
בחן את הבטן, הגב, הזנב,
ובשקט שאל: "אפשר עם חלב?"

אז הגיש לו אפריים קפה עם חלב.
עם שניים סוכר כפי שאהב,
הוסיף עוגיות ודברי מאפה
וגם הוא הצטרף לשתיית הקפה.

האביר לב-זהב העשוי ללא חת
לגם אט אט מכוסו האחת.
אחת לאביר, וכמה לדרקון?
לא קשה לנחש, די פשוט החשבון.
כי כמה ספלים של קפה דרושים
לדרקון שהוא בעל שבעה ראשים?

סיים אז לשתות יששכר קפהו
ואל חרבו שלח ידהו
הניפה באוויר וכמעט הרגהו,
אך לפני כן שאל במהרה
"היש מקום גם לסוס במערה?"
הנהן אז אפריים בראשיו,
הוריד אז יששכר את ידיו,
לחצו שניהם ידיים.
ומאז הם חיים שם…. בינתיים….

הסוף.