האם חיוכך לא נסדק? #1

האם את זוכרת כיצד נפגשנו לראשונה?
צבעי השקיעה הללו בערו באותו יום,
רוח אשר נשבה באוזנינו, מכינה אותנו לעתידך הנורא.
שקרים, חיוכים ומילים, אותם היינו חולקות,
הרי רק שקרים אנחנו מדברות.
ידינו משולבות אחת בשנייה,
חיוכים על פנינו, מזויפים, כאשליה.

תרימי ראשך, אני פה לצידך, אך זמנך תם
מבקשת אני רק את הטוב ביותר ללבך.
"האם את מסתדרת?"
"האם חיוכך לא נסדק?"
"האם מצאת מישהו אחר לאהוב, אהבה אמתית?"

עיר נמל שקטה, פסי רכבת נטושים
את אחורי הכנסייה טחב ממלא
ביחד נשמע את צלצול הפעמונים
אשר יבשר על תום נדרנו הילדותי.
החזיקי את ידי,
כאשר נצעד על האדמה
תחייכי אליי,
ואדע שזמנך הסתיים.
עדיף על סיום בו אף אחד אינו ירוויח
רק לשאוף לסיום הרצוי מכל
כי ככה יצא
שחלמתי את הסיוט הנורא הזה.

צריך רק לסלוח, להמשיך לשאת את הכאב שקיים,
להישבר בדרכי בריחה
הרי, בטח, כן, בטח
אף אחד אינו יכול להשתנות לגמרי.
מאחלת אני לך את כל הטוב שקיים,
חומך, אהבתך ומחשבותייך נעלמו לעולם

אך כאשר יגיע הזמן,
פעמונים ירעישו,
חיוכי ייסדק
ואסתכל על המקום לידי,
אשר נמצא שם, ריק.

אהבתי אותך
עד הסוף, עד אותו יום
ובכל זאת, מדוע אני זאת שצריכה לסיים הכל?
רוצה רק שתחיי באושר אמתי
לא כמו כל
השקרים והחולשות.

חומך, אהבתך, התנהגותך,
מכל אלה
אני נפרדת.