גרוש אדם מגן עדן

אומרים שמיטרדיות באות לעולם בין השמשות, כשהיום מתרפה ומתחיל להרהר בשנתו והערב מקפיד לאחר שלא תקדם שעתו, ובאותו הבין שמשגיח אין, הן נפלטות עם הגיצים שמפזרים גושי הפחם המסמיקים תחת דודי המחשבות הרעות.
פעם טענו, שהן היו מעולם, מסתפקות בבחישת מריבות בין זכרי נשרים או הסעת צרעות לפתחם של נחילי דבורים עמלניות. כיום מסכימים כולם, שעם התפשטותו של מין האדם הן הסבו את יעודן למין החדש ומזה דורות משקיעות את מיטב כישורי יצירתן להציק ולמרר את קיומם.

מערכת שנוצרת, מולדים גם פגמיה עמה ואדם נברא כמעט מושלם, וזה היה הפגם. נו כן ואז הרע התלונן, שאם ימשיך להיות טוב, הוא מתכונן לעזוב ועל כן הוספה לאדם אשה, מזוינת בציוד חישה לתחמון וזימון ליקויים, אך עדיין ללא ידיעה, איך למלא תפקידה. ומיד נפתחו משרות והוזמנו אלפי מתגיסות לתקן ותואר מיטרדיות. (בעגה מקצועית מקדמות בעיות)
ונחש שם עין על האשה ואז מיטרדית ניגשה להתחיל במלאכת בחישה. "שימי עין" יצקה לחש באזנה של אשת נחש, "אם לא הולך ונוצר משולש”. "מה עושים" שאלה הנבגדת "לקלף את עורו פסים פסים?” "לא, לא נחוצה אלימות, זה הרבה יותר פשוט. נמתין, שיגיע תורו להשיל מעליו את עורו וישכב חולה בחורו. או אז תלכי במקומו, היא לא תבחין בהבדל ותציעי לגברת תפוח מהסוג שתחת פיקוח. אם היא תגיד שאסור תראי לה תפוחים תלועים שאוכלות מהם תולעים ולא קורה להן כלום, ממשיכות בלי בעיות. ואני אאוץ לספר לבעל הבית מהר. את תזחלי לדרכך והוא יעניש במקומך את הבוגד בעלך”.
"וגם היא תבוא על עונשה. אף אם תטען שזו לא יוזמתה. החזקה רכוש אסורה כי צריך להחזיר חזרה”.
וזה מה שקרה. מיטרדית לרע סיפרה והוא את הטוב פגש ובקול אירוני לחש "נו איך העולם החדש, הכל על מי מנוחות? אמרו שעושים הנחות רק לבנות היפות?”
הטוב הנשגב נעלב, "אצלי כולם שווים יצורים ישרים וטובים”.
"אז בוא נצא לשוח בצל עצי התפוח, נהנה משירת תולעים, שחופרות בתוכם חורים”. "אוה, פה זה העץ שאסור לקטוף, כי הוא חלק חשוב מהנוף? הבט כמה חבל, איך שתפוח נפל. בוא נחזיר לענף ואולי יתחבר מחדש”.
תפוח לא נמצא ואפילו לא התגלגל. מי הברוא שהעיז דבר כזה לעולל.
"בוא נתור מי היצור, שבלי דעת בלע גם תולעת ועכשיו עם בטן כואבת מחפש לו איפה לשבת”.
הטוב אפו חרה, עונה עוד לא נגמרה וכבר עבירה ראשונה. "איפה אתה בן אדם, בוא אלי לכאן”. אין. אולי נרדם. מרימים קול והגן נחרד, חוץ מיצור אחד. רע שואל :"אזניים לו יש?” "יש וגם יודע איך משתמש”. רע מכריז: "מחלקים מתנות" כל החיות מגיעות. בסוף גם חוה ואדם, חוגרים עלה מלפנים ואחור. "עזרתי לה לבחור”.
"שמע בן אדם, מיניתי אותך על הגן. למה חסר התפוח, מזמן לא עברה פה שום רוח?”
"זה בגלל האשה, היא התחילה פתאום עם גישה, שצריך ירקות ופירות”.
"טוב התקבל ההסבר, עכשיו יכולים להתפזר”.
"רגע" נדחף אז הרע "הפרת לשון הוראה, שהעץ הזה לא בשבילך ועשית שימוש ברכוש, שידעת איננו שלך”. עכשיו מיטרדית מיהרה וחיברה לגבר תשובה.
"למה מי אתה בעיני, עושה עצמך בדוקאי. אני מכיר רק אחד, אדוני המאוד מלומד וזה האדון הנחמד, שהזזת הרגע לצד".
"אני הצד האחר לאדון שאתה מדבר. הוא רואה רק טוב כשאני רואה את הרע. כך העולם מתנהל בין ארץ תגמול לגזירה. עכשיו בטובך תן הסבר, האם אשתך ערה שהביאה לכלל עבירה?” ושוב מיטרדית עזרה.
"אשה, תראי מה הנודניק רוצה, אני, בחוק לא מתמצא" וכך האשה סיפרה:
פגשתי נחש ידיד משפחה, הציע טיול למה לא, בשמחה. ישבנו תחת אילן, שאל אם אכלתי מזמן. עלה והוריד תפוח לשיפור מצב הרוח. רק מתחילה לאכול והוא מוציא מין חיוך גדול ממלמל :"מיד חוזר" ובין רגע מסתתר. חשבתי לי מה זה אומר, פה משהו לא מסתדר. תמיד הוא כזה מתרפק ועכשיו איך מהר הסתלק.
ומה אמר בעלך?
שאל מהיכן התפוח, עניתי העץ שסמוך לאשוח.
והוא?
חטף ונגס ואמר "טוב יותר מאגס. זה העץ שאסור לאכול, אבל יש לו טעם גדול. לכי תביאי עוד”. אמרתי לו "לך אתה עצמך, לא אסתבך בשבילך”. הרים יד להכות ואז נשמעו אזעקות. נחפזנו להתלבש ובאנו עם מה שיש.
"ואתה מה בפיך לומר?”
"לא חייב לך שום דבר”. אפילו לא צריך מיטרדית.
"טוב טוב! צריכים להחליט אני לא רואה כאן שום תכלית. אם ישארו עוד זמן, יהרסו את כל הגן. נצווה שיצאו בחוץ לכמה זמן שנחוץ. יתחרטו ויבקשו כפרה, נחזיר אותם חזרה.”
"ואם לא יצליחו לשרוד?” "לזה אין מה לחרוד. הם יחסלו את כולם, יוותרו רק הם לעצמם.”
"לא חבל על כל היצורים?” “לא נורא, נעשה אחרים".
"וגם, הם לא יודעים לעבוד". "אז את זה יאלצו ללמוד".
"ֶיטענו שלא לכך נועדו". “נגיד שתפוח זה עץ הדעת ויצלח להם מה שינסו לגעת”.
ומאז בני אדם לרבות יהודים משקיעים את אונם באותם לימודים ומכנים את זה עבודת אלוהים.