גְּרָפִיטִי תֵּל אֲבִיבִי

עַל קִיר רָעוּעַ בִּשְׁכוּנַת פְלוֹרֶנְטִין,
שֶׁאֲפִלּוּ כֶּלֶב עָלָיו לֹא מַשְׁתִּין,
אָמָּן רְחוֹב אַלְמוֹנִי,
מִן הַסְּתָם חִלּוֹנִי,
כָּתַב בִּכְתָב צִיּוּרִי מְלֻטָּשׁ;
"אֱלֹהִים נָטַשׁ".

וְיָד פְּלוֹנִית,
שֶׁל דָּתִיָּה צִיּוֹנִית,
כָּתְבָה,
בִּתְגוּבָה;
"אֱלוֹהִים לֹא נָטַשׁ,
הוּא רַק עָצַם עֵינַיִם
לְרֶגַע קַל אוֹ שְׁנַיִם".

וַאֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּקִּיר,
עוֹשֶׂה עִם עַצְמִי,
מֵעֵין תַּחְקִיר,
הַאִם אֱלֹהִים
רַק מִצְמֵץ אוֹ הִפְקִיר?
וְשׁוֹאֵל
אֶת הָאֵל,
אֵיךְ הוּא מַצְלִיחַ תָּמִיד,
דַּוְקָא כְּשֶׁעוֹמְדִים אֶת עַמּוֹ לְהַשְׁמִיד,
לַעֲצֹם עֵינָיו, לְהָסִיט מַבָּט,
הַאִם זֶה בִּגְלַל מְנוּחַת הַשַּׁבָּת?