חיבוק אחרון משאיר שתיקה

חיבוק אחרון אחרי השקיעה,
אחד שנובע מעומק הנשמה,
מילות פרידה נישאות באוויר,
מנסות להישאר, להיאחז בקיר;
חיוך עגום דרך פנים שמחות,
הילה לבנה מקיפה נשמות שחורות,
היד משחררת, עוזבת את השנייה,
דקה אחרי מתחילה הנפילה.

החלום בוער והתקווה נאכלת,
הדמעות שוטפות כבר את כל הכינרת,
ללכת ללכת, ככה לבד בלי סימן,
רק לברוח מכאן, לא משנה לאן;
כוכבים מציצים ממרומי השמיים,
על ילדה קטנה שאיבדה ת'כנפיים,
נזרקת לבור, לבד אל השאול,
מחפשת לבד, מה נותר מאתמול,
חיבוק שותק אחרי השתיקה,
לבנה מאירה עד כלות הנשימה.

דרך מאוסה, אבודה באין סוף,
אין מוצא, אין יודע, איך אותה לאסוף,
ילדה עומדת במרכז הרחבה,
זרועה חתוכה לכל רוחבה;
סימנים אדומים כבר לא מעירים,
הילדה ישנה שנת ישרים,
הראש מסתובב, לא נותן מנוחה,
רק לישון לעד ודי, זה כל מה שהיא רוצה,

אחרי חיבוק אחרון אחרי השקיעה.