בדד
זה שוב הבדידות…
שמלטפת אותו ברכות…
כרית מלאה דמעות,
זמנו תם- נכבו הנרות…
החדר נראה לו פתאום יותר שחור…
הרגיש שבין כולם הוא חור…
בדד,
ישב עם עצמו
בדד,
ללא אדם שינחם אותו..
בדד,
נגד העולם הגדול..
בדד,
הוא כבר אינו יכול….
לראות עניים דומעות,
תמיד במראה משתקפות.
המראה חלף על פניו…
הרגיש שוב בודד … נעלב…
הוא שוב התייפח בבכי מר…
פעימה החסירה- הרגיש שזה נגמר…
בדד,
ישב עם עצמו…
בדד,
ללא איש שינחם אותו…
בדד,
נגד כול העולם הגדול …
בדד,
הוא כבר אינו יכול…
תגובות (5)
חחחחח מצחיקה האבתי מאוד את הכתיבה שלך יפה מאוד מאוד
תודה^^
השעה שש שלושים ושש
השיר שלך יפה ובאמת מרגש
אני הולך להוציא את הכלב שלי
בשעה שש שלושים ושבע
חחחחח
אהבתי את השיר. החרוזים ממש יפים ^^
מדרגת ^-*
תודה^^
אופיר אחלה חרוזים….
למה יש לך כלב!???!
ואתה יכול לקרא את הסיפור :״ עוד אחד מהרעיונות שלי…. אבל רעיון מגניב.,,״